איך להתמודד עם O.C.D? אני לא יכולה להיות חייט בלי בדים!

שלום לכם, לפני כ8 שנים אחרי הסתרה ממושכת של כשנתיים וחצי שלוש ,של התנהגות לא תקינה עם עצמי, שיתפתי את הוריי בחוויה ,במה שהתברר כי יש לו שם : O.C.D .
לפני כשמונה תשע שנים הייתי בתקופה אפלה ביותר מלאה בשיעבוד אוטומטי לפחד שנבע מטקסים ובדיקות לא שיגרתיות , מחשבות אובססיביות המלוות תמיד בפחד מיכולת פגיעה באחרים .. אחרי שהלכתי לפסיכולוג , כי כבר לא יכולתי יותר , היא גילתה בפניי את סוג החרדה שאני חווה והתחלתי לטפל בה באמצעות שיחות ותרופות. ( C.B.T) אני מרגישה שהחרדה תופסת לי מקום מאוד גדול בחיים שוב היום, ממש מנהלת את חיי ולא להיפך - דבר שאסור שיקרה.
יש לציין שאני בן אדם מאוד מאוד פרפקציוניסט וביקורתי כלפי עצמי ולא קלת דעת בכלל בכל הנוגע אליי, לתמרה. אני טיפוס מאוד אומנותי , המוזיקה שלי המנגינות הכי יפות נכתבות כשאני עצובה , הכי כנות כשאני משחררת את החרדה לידי תווים .. התחלתי ללמוד תסריטאות לפני כשנה בערך החלטתי לכתוב תסריט מפוצץ על אשה המתמודדת עם החרדה והכל ניגדע מבחינתי ברגע שהבנתי שעליי לאסוף שחקנים לסרט . אני לא סובבת המון חברים , ואלו לא מעוניינים בלשחק או בליצור מוזיקה. ניכנסתי לפחד פסיכי שלא אצליח ליצור קשרים ולסרט שלי לא יהיה מענה. עוד מעט אתחיל ללמוד במסלול קולנוע הקשור לכתיבת מוזיקה .. אני כלכך מתרגשת ורוצה כבר למצוא את האנשים שמבינים אותי גם. אני רוצה ליצור ומרגישה שזה תלוי בסביבה שלי. למה אני מרגישה שעליי להיות תלויה בחברים כל הזמן וכשיש לי רגע לבד עם עצמי המחשבות מחוררות את נבכי נפשי ? הפחדים צצים, הרוטינה של סבב בדיקות אם זה פחד מהריון למרות שאין חבר, חיפוש נשקים מפחד שמישהו ייפגע על ידי, ספירות בראש בלתי נפסקות , החזקת השיער בראש בצורה אובססיבית וכדומה .. אני מרגישה שאין לי בטחון להיות עם עצמי בלבד. רק אני!! בלי אף אחד בעולם !!! תמיד רציתי להיות מפורסמת עקב היצירות שלי אך הפחד מלהיחשף מרגיש לי גדול עליי. לא מעוניינת שכולם יכירו בי , לא רוצה לעלות לבמה ולהופיע. אבל זה ככ נוגד את הרצון להקיא את היצירתיות שבי. עכשיו כשאני קוראת את ההודעה אני רואה כמה הכתיבה שלי פה מבולגנת ואתם בטח מבולבלים. כך גם אני. . אני לא יכולה להיות חייט בלי בדים ! או פסנתרנית אם הכל נישאר במגירה !
אובדת עצות