למה אני מרגישה אי־נעימות מהלבוש של אמא שלי, והאם זה משפיע על הקשר בינינו?

אני דתייה, ובבית אמא שלי לפעמים לובשת בגדים די פתוחים, כמו מכנסיים ממש קצרים, גופיות וכדומה. לפעמים היא גם לובשת חצאית קצרה, וכשהיא יושבת בצורה מסוימת אפשר לראות יותר ממה שנעים לי לראות.
אני לא חושבת שאני שופטת אותה או חושבת שהיא "לא בסדר" בגלל הלבוש שלה. אני פשוט מרגישה אי־נעימות ואפילו סוג של גועל, ואני לא כל כך מבינה למה אני מרגישה את זה דווקא כלפיה. אם, למשל, הייתי גרה עם חברה והיא הייתה מסתובבת בבית עם בגדים כאלה, אני לא חושבת שזה היה מפריע לי באותה צורה. ודווקא עם אמא שלי, שאמורה להיות האדם שהכי פתוח לי איתו, זה מפריע לי מאוד.
קרה לי למשל שישבתי בסלון ואכלתי מרק, ואמא שלי יצאה מהמקלחת עם חולצה ותחתון. כנראה שהיא שכחה את החצאית בחדר, והיא עברה לחדר כשבזמן הזה היא כיסתה את עצמה מאחורה עם היד. הסתכלתי לכיוון שלה באופן טבעי, לא בכוונה לראות אותה, וברגע שראיתי אותה ככה פשוט ירד לי התיאבון. אחר כך היא לבשה מכנסיים קצרים וישבה על הספה עם רגליים פתוחות, והמכנסיים היו ממש קצרים, ושוב הרגשתי מאוד לא בנוח.
כבר בעבר אמרתי לה דברים על הלבוש שלה, אבל היא בדרך כלל לוקחת את זה כאילו אני מטיפה לה או מנסה להיות "רבנית" ולהגיד לה מה מותר ומה אסור. זה גם דומה לאיך שאבא שלי לפעמים אומר לה שהבגדים שלה קצרים מדי. בגלל שהיא מגיבה ככה, אני לא רוצה לפתוח את הנושא שוב, כי אני מפחדת שהיא תתעצבן או שזה יהפוך לריב.
אבל יש לי מחשבה אחרת שמטרידה אותי: בתקופה האחרונה אני ואמא שלי רבות המון, ואני תוהה אם אולי האי־נעימות שאני מרגישה כלפי הלבוש שלה גורמת לי, בלי שאני מתכוונת, להרגיש אליה איזשהו ריחוק או דחייה כללית יותר. כלומר, אני לא כועסת עליה על זה שהיא מתלבשת ככה, ואני לא חושבת לעצמי "אני לא מסכימה איתה בגלל הבגדים שלה". אבל אולי התחושה הזאת משפיעה על איך שאני מרגישה לידה ועל כמה אני רגישה אליה, ולכן אולי אני מתווכחת איתה יותר או פחות מצליחה להסכים איתה בדברים אחרים.
זה קצת כמו חברה שאני מאוד אוהבת, אבל אם היא הייתה עושה משהו שאני מאוד לא מסכימה איתו, יכול להיות שהייתי מתחילה להרגיש כלפיה איזשהו ריחוק או דחייה, ואז גם דברים אחרים שהיא עושה היו מתחילים לעצבן אותי יותר. לא בגלל שהדבר המקורי ממשיך להכעיס אותי, אלא כי הוא שינה קצת את התחושה שלי כלפיה. אני תוהה אם משהו דומה יכול לקרות לי עם אמא שלי.
אני באמת לא יודעת למה זה כל כך מפריע לי. אני לא רוצה לפגוע בה, אני לא חושבת שהיא עושה משהו "מגעיל", ואני לא חושבת שאני טובה ממנה או שאני צריכה לקבוע לה איך להתלבש. אני פשוט מרגישה שאני לא יכולה לא לראות, כי אנחנו גרות באותו בית, וכשאני במקרה מסתכלת לכיוון שלה אני יכולה לראות דברים שלא נעים לי לראות.
אז השאלות שלי הן:
האם זה נורמלי ולגיטימי שאני מרגישה ככה דווקא כלפי אמא שלי? למה זה יכול להיות שונה מאיך שהייתי מרגישה עם חברה? האם יכול להיות שהאי־נעימות הזאת משפיעה בעקיפין על היחס שלי אליה ועל הריבים בינינו, גם אם אני לא כועסת עליה בגלל הלבוש עצמו? ומה אני יכולה לעשות עם התחושה הזאת בלי לפגוע בה ובלי להפוך את זה לעוד ריב בינינו?