אני וחברה שלי הכרנו בחטיבה ונהיינו החברות הכי טובות בתיכון. הינו כמעט כל הזמן ביחד. עברנו תקופות קשות ביחד והינו שם אחת בשביל השניה כל פעם שצריך ואנחנו נמצאות באותה קבוצת חברים רק שאני אף פעם לא הרגשתי יותר מידיי מחוברת לחבורה. שתינו התגייסנו לתפקידים שונים-היא בבסיס פתוח ואני בבסיס סגור. אנחנו מתראות הרבה פחות- בהתחלה הינו מנסות באמת להיפגש כדי להחזיק את הקשר. לאט לאט אני שמה לב שהיא רוצה להיפגש רק מתי שזה נוח לה או שהיא צריכה לעשות משהו בחוץ והיא לא רוצה להיות לבד אז היא מנצלת את זה (לא שאני מנסה ליזום משהו כבר.. )או שכל החבורה נפגשים-למרות שאני כמעט ולא מעורבת בשיחות והמון פעמים אני לא נפגשת איתם כי אני בבסיס. אני מרגישה פחות בנוח לשתף אותה על דברים שעוברים עליי בחיים מבעבר, ושמתי לב שאני לא נהנת להסתובב איתה יש אוירה של אי נוחות שאני לא יודעת לומר ממה היא נובעת. קשה לי להסכים איתה לפעמים שהיא משתפת על הדעות שלה ועל דברים שהיא אומרת או עושה וזה גורם עוד יותר לריחוק- אין ממש תחום עניין שיחזיק את הקשר שלנו. היא ממשיכה להציג אותי מול כולם בתור ה"חברה הכי טובה" שלה למרות שאני כבר לא מרגישה ככה ודיברתי איתה על הכל והיא אמרה שהיא לא מרגישה ככה ושמבחינתה הכל רגיל. ומשם לא המשכנו על הנושא יותר. אני לא מבינה איך הכל נראה לה תקין שעד שאנחנו נפגשות פשוט רוב הזמן יש שתיקה ואנחנו לא באמת מדברות ואחרי שאמרתי לה את כל מה שאני מרגישה. אני לא יודעת כבר מה לעשות.. מה עושים במצב כזה?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025