אני גר בבית מלוכלך ומתעלל עם אמא שמזניחה את עצמה ואין לי לאן ללכת

היי, אני אור (שם בדוי) בן 22 ואני גר עם אמא שלי והכלבה שלי.

אמא שלי בשנות ה60 לחייה והיא אישה נכה והיא מזניחה את עצמה ולא מטפלת בה והיא יכולה לעמוד ולהחיות את עצמה מחדש אבל פשוט לא אכפת לה כבר מכלום.

אני גר בבית מסריח שאם לא אנקה אותו אז אף אחד לא ינקה אותו.
אחותי הגדול. גרה בבית משלה אבל שמגיעה (כל יום בערך) היא והבת שלה מסריחות את הבית משאירות הכל והולכות

אחי הגדול אני לא ממש בקשר איתו הוא נשוי עם ילדים ואנחנו לא בקשר כי הוא השפיל ופגע בי בנטייה המינית שלי ואיים שיפגע בי ולכן בחרתי לנתק איתו קשר.

אמא שלי כל היום צורחת, השכנים כבר כולם לא אכפת להם ואמא שלי רק יושבת כל היום בסלון ולא זזה כל היום.
לאף אחד מאחיי זה לא אכפת ולא מעניין.

אני עושה הכל בבית ואני גם לומד וגם עובד ועושה הכל יחד

אמא שלי כל היום צורחת עלי, זה חלק מה תקפים שלה ולא.. היא לא תטפל בזה, היא לא רוצה לדאוג לעצמה בשום מובן.

אחותי ממש כל יום אצלנו והכל מלוכלך ולא אכפת להן.

אני מנקה כל יום הכל בבכי, בכי מר וכואב כי כבר נמאס לי, אני קורס

אין לי לאן ללכת ואין לי אהבה בחיים האדם שאני אוהב הוא אדם מקסים אבל הוא כרגע לא רוצה זוגיות ובטח שלא לגור איתי

אני כל כך רוצה לעזוב את הבית אבל אין לי את האופציה הכלכלית.
אין לי כסף לשכר דירה ואני מרגיש באמת אבוד
מי יקבל אותי עם הכלבה שלי?

אין לי לאן ללכת ואני מרגיש אבוד, אנשים בחוץ לא מכירים את הסיפור האמיתי עלי ועל ההתעללות שאני עובר..

אני כבר לאט לאט בגלל הבלאגן שיש לי והמינוסים בגלל שאני משלם ועושה הכל בבית שקוע במחשבות ולא מצליח ללמוד בלימודים כמו שצריך.

אני מרגיש בחוסר אונים, אין לי משפחה מורחבת לספר להם, ניתקו איתנו קשר, אין לי אופציה כלכלית לעבור דירה, אין לי דרך לחיות כמו שצריך ולגור לבד ולהיות שמח.

אני מרגיש שממש עוד רגע אני אמות מכל הלחץ שיש עלי
אם זה מהבית, הנקיונות, הלימודים, החובות, העבודה שאני שונא, המצב הבריאותי הירוד של אמא, הנתק מאחי שפגע בי, האהבה שלא רוצה בי כרגע.
אני מרגיש לבד, אני מרגיש שאני לא אצליח לשרוד את זה. אומרים לי להיות חזק אבל אני יודע שאף אדם לא היה יכול לעבור את מה שאני עובר, וכל מה שאמרתי כאן זה רק קצה המזלג.

מה אני עושה?! אני באמת אבוד, אין לי לאן ללכת ומה לעשות עם חיי בשביל שיהיו טובים ורגועים.
אני מרגיש שעוד קצת ולא אצליח לשרוד את הסבל הזה שאני עובר, אני מפחד.