הרסתי לעצמי את הגוף בחו"ל

שלום לאנשים שקוראים את השאלה הזאת. אני מקווה שכולם בסדר לאור המצב הכלכלי והבריאותי שקורה בעולם. אני יודעת שהתלונה שלי נשמעת שטחית אבל אני מרגישה כבר במצב נפשי מאוד נמוך עם עצמי שכבר אין לי איפה להוציא את התסכול הזה. אז כמו הכינוי אני בת 21, התמודדתי מלפני שנתיים עם הפרעת אכילה "קלה"ובעקבות זאת לא "שרדתי" במערכת הצבאית. שנה אחרי טיפול ושאמרו לי שאני החלמתי. זאת כמובן אחרי שעליתי במשקל והגעתי למצב יציב. חודש או חודשיים אחר כך אמרתי לעצמי שאני רוצה להתמקד במשהו שונה, אז החלטתי להתנסות במשהו חדש. עגלות. החוויה הייתה מאוד קשה ואינטנסיבית ובסופו של דבר אחרי 4 חודשים עליתי עלייה מאסיבית מאוד של 12 קילו ומצב של משקל עודף. התביישתי בעצמי. ניצלתי את הקורונה שנכנסה לארץ כהזדמנות להסתתר מאנשים. אמרתי לעצמי ברגע שאחזור לעצמי למשקל שהיציב שהייתי בו, אז אחזור לעבוד ולעשות דברים. אז הצבתי לעצמי יעד, להוריד הכל בתקופה של 3-4 גג 5 חודשים. הבנתי שההשמנה שלי נגרמה מאכילה רגשית. קיבלתי את זה בהבנה ובהכלה שזה מה שהיה. ניסיתי תקופה אימונים אישיים. למרות שאני אדם מאוד בכושר. אני לא באמת צריכה עזרה מאימונים אישיים אבל חשבתי שאולי אתחדש במשהו. בסוף קיבלתי תזונה שמאוד קשה לי. ואני עם עבר כזה שאני לא יכולה לספור קלוריות, הפסקתי לספור קלוריות וזה גם מה שעזר לי להחלים מההפרעות והמחשבות האובססיביות על אוכל. עברה חצי שנה. והיום שקלתי את עצמי שוב. גיליתי שעליתי יותר מהמשקל שהתחלתי איתו.וזה הביא אותי למצב מתסכל כלכך. לא הפסקתי לבכות, אני עדיין בוכה. אני יודעת שמשקל זה לא באמת קריטריון אבל בהרגשה שלי, הרגשתי קצת יותר קלילה ושיערתי לעצמי שלפחות ירדתי 5 קילוגרם. ומסתבר שרק עליתי. המשקל מאוד משפיע עליי, אני מקבלת הערות מידיד שאני לובשת רק פיג'מות. כי אני לובשת בגדים גדולים. אף בגד ישן לא עולה עליי. וההרגשה הזאת משפילה... איך זה הגיוני בכלל לעלות במשקל עם כל המאמץ הזה? אני 3 פעמים בשבוע עושה הליכה של 3 שעות לפחות. אני עושה אימוני משקל גוף בגינת כושר. אבל שום דבר לא זז. המצב הזה משתק אותי ברמה שלא בא לי לחשוב מה ללמוד, לא רוצה לעבוד למרות שאין לי כסף ולא בא לי שמישהו יראה אותי בכלל...תודה למי שקרא את התסכול שלי עד עכשיו, אשמח למענה כלשהוא.