רגשות מצפון על כל דבר - אני מלקה את עצמי עם ביקורתיות העצמית

שלום לכולם. אני רוצה לדבר על משהו שמציק לי.
זה משהו שתמיד היה איתי מאז שאני קטנה. אני יכולה לעשות טעות. לפגוע במישהו בלי כוונה, או לעשות משהו ובדיעבד לחשוב שפגע במישהו. (כלומר במבט לאחור כשאסתכל על סיטואציה - אחשוב שיכול להיות שפגעתי במישהו או התנהגתי כמו מטומטמת).
המחשבות האלו מציקות לי מאוד. ממש ממרר לי את החיים כי כשאני מתחילה לעסוק בזה הן לא עוזבות. זה לפעמיים מחשבה שבאה משום מקום - פשוט צץ לי לראש זיכרון מהעבר שיצא לי לחשוב עליו ומטריד אותי.
בכל אופן זה לא רק זה. גם כשאני כועסת על מישהו (באמת כועסת וזה נמצא אצלי בלב המון זמן ורק מחכה לפריקה) כשאני באמת פורקת את המחשבות החוצה - אני חשה חרטה עצומה ויכולה לבכות יום שלם על למה עשיתי את זה למרות שזה ישב אצלי הרבה זמן בבטן. אני מרגישה מצד אחד אימפולסיבית אבל מצד שני זה ממש לא הגיוני כי אני כן הרגשתי צורך לעשות את זה.
אני מרגישה שיש לי דו ערכיות לגבי נושאים מסוימים. למשל אני כועסת על מישהו - אבל עדיין חשה עליו חיבה. ובכל זאת בוחרת צד - נניח לכעוס, ולאחר מכן מתחרטת. וברור לי שגם אם הייתי בוחרת את האופציה השנייה - להניח לזה ולהמשיך הלאה, הייתי כועסת על עצמי שלא הבעתי את הכעס שלי מול האדם.
כלומר אם לא הייתי עושה את זה- הייתי שואלת את עצמי למה אני *לא* כעסתי והוצאתי את התחושות החוצה.
כלומר בשני המקרים הייתי מרגישה רע. עכשיו הדבר הזה נוגע לכל-כך הרבה דברים שעשיתי בחיים. שאני מסתכלת אחורה אני רואה המון טעויות וזה ממש מדכא אותי. אני יכולה לשקוע במחשבות האלו שעות.
ברור לי שמטעויות לומדים, אבל עדיין אני מרגישה שאני לא מפסיקה לעשות טעויות ורק רוצה להרגיש טוב סוף סוף, שגם אם טעיתי זה לא כזה נורא וחיים פעם אחת אז אין טעם בכלל לחפור ולנבור בטעויות שעשיתי בעבר,.אבל לא מצליחה להפנים את זה וממשיכה להתעסק בזה. אני מרגישה שחיים פעם אחת ובדיוק בגלל זה אסור לטעות אף פעם וברור לי שזה לא אפשרי. לא יודעת איך להתמודד עם זה. ברור לי שלמצוא עיסוק זה הפתרון היחידי כרגע. אבל כרגע סיימתי תיכון ותקופת הקורונה כך שלא ניתן לצאת לשום מקום. יש לי כמה חודשים עד הגיוס. אני רשומה לפסיכומטרי אבל אני שבוזה מהלימודים וכל הזמן הראש שלי עסוק בדברים כאלו (אפילו במקום ללמוד - אין פשוט מותשת וחסרת כוחות). יש לי כמה תחביבים כמו ריקוד אבל ברגע שאני שוקעת במחשבות זה מציף אותי ואני ממש עצובה ולא מצליחה להשתחרר מזה כמו שהסברתי.
אשמח לעצות