הכל התחיל בכיתה ז, שם התחלתי לפתח חרדה חברתית איומה שהפריעה לי כל כך בחיים וגרמה לי לוותר על המון דברים ולא ליהנות מהתקופה הזו שהיתה אמורה להיות לי מדהימה.
החרדה ליוותה אותי עד כיתה י,אין לי חברים אמיתיים אבל בכל זאת הצלחתי להיות חברותי איכשהו והיה לי עם מי לדבר בבית ספר וגם אהבו אותי שם.
בחנוכה של כיתה י טסתי לתאילנד, שמה פעם ראשונה בחיים שלי אשכרה נהניתי, ברמות מטורפות ומאז כשחזרתי לארץ פשוט נפטרתי פתאום מהחרדה והצלחתי לחיות, אהבתי את עצמי והייתי ממש שמח וגם כל מי שמסביבי נהנה ובקיצור פשוט נהניתי מהחיים. הבעיה שלפני חודש בערך התחילו לי בהדרגה רגשות נחיתות ותחושה של ריקנות עמוקה שפשוט שאבה אותי עמוק עד שעכשיו אני מרגיש כאילו אין לי סיבה לחיות וגם כל שמחת החיים שהיתה לי נעלמה, ואני מרגיש כל כך דפוק ומכוער וחסר ביטחון.
היום בבית ספר לא רציתי לדבר כבר עם אף אחד, ואני לא רוצה להישאר לבד בסופו של דבר.אני מרגיש שאני
משתגע כבר, אני לא יושן בלילות בגלל המחשבות הנוראיות האלו.
בבקשה, תייעצו לי איך להמשיך מכאן.
תודה רבה
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025