מרגיש תקוע באמצע החיים

שלום ,ראשית תודה לכל מי שפתח וקורא
אני בן 33,רווק שחיי ממש בקושי את חייו,היתה לי חברה של הרבה שנים שהיתי סטודנט וזה קרה מזמן ,היא המשיכה הלאה בחיים ואני די נתקעתי ובכל המובנים,אם זה בעבודה שעד שמצאתי אותה ויצאה לי הנשמה אז היא נורא שיעממה אותי ובסופו של דבר פיטרו אותי ועכשיו ב4 החודשים האחרונים מצאתי עבודה חדשה במשרה חלקית כי זה מה שמצאתי בתחום המקצועי שלי היתי אמור להיות בתפקיד מרכזי שם אבל בחלקיות משרה וכמובן בשכר זעום של כ-קצת פחות 4000 שח ,למרות זאת התפקיד היה מאתגר והתאמצתי להצליח עשיתי כל מה שביקשו השתדלתי ונתתי מעצמי,היתי ממשיך ללמוד את העבודה בבית כמספר שעות לפעמים הכל כדי לעמוד בדרישות ושיהיה לי עבודה שתכניס קצת כסף,תעשיר את הניסיון ובנוסף והכי חשוב לא לשבת בבית ולהשתגע עשיתי מה שצריך והבוס שהוא קוטר תמידי שלא אכפת לו אם אני חדש או לא,בא אליי ואמר לי אתה איטי ,לא קולט מה שמדברים איתך וכו ,חרף כל ההשמצות האלו נשארתי כי אני בנקודה בחיים שאין לי ברירה ,מצבי האישי לא השתנה למרות שניסיתי באמת למצוא מישהי חדשה ולהמשיך להתקדם,שלשום יצאתי עם מישהי מדהימה ויום למחרת הבוס הודיע לי שהוא החליט לפטר אותי סה״כ חודש,אני שבור ולא רואה מוצא אין לי כסף לסגור את החודש וגם הבחורה החדשה שלחה לי הודעה שהיא לא בעיניין ,החיים שלי משתנים מרגע לרגע אבל יש הרבה דברים שאינם ברורים לי ,נשים ברגע שהם שומעות שאין לך עבודה יציבה בגיל הזה לא משנה מי אתה הם פשוט לא נותנות צאנס אפילו ,ואני השקעתי עם זה בלימודים ועם בעבודה ופשוט לא הולך וכאילו אני נהיה לוזר למרות שאני ממש לא נוטה לוותר ואני באמת מתאמץ ,אבל מה שפוגע בי באמת עם נשים שהכל יכול להיות כל כך אחרת אבל אין באמת הבנה וזה מצטייר לי בראש כאילו מה שמעניין אותם זה כסף וזה פוגע,כי אני אדם שמעניק ויודע לתת ונותן את כל מה שיש לו ואז שאתה מגיע למצב כזה אז פתאום אף אחת לא סופרת אותך,בעבודות שאני עובד יש הרבה קונפליקטים ובאמת שאני לא מצליח להתמודד,נראה לי גם שקשה לי קצת להתרכז ברעש והחיים המשעממים שלי הובילו אותי לעיתים לעשן גראס שעוד יותר גורם לי כנראה לשקוע ואני כאילו מרגיש שאני בדרך ללא מוצא,ללא אישה,ללא עבודה,ללא עתיד,ללא כסף,מתמודד בעיקר לבד עם החיים כי המשפחה שלי לא גדולה ואין לי יותר מידי עם מי להתייעץ או לקבל תמיכה בזמני משבר,עברתי הרבה משברים בחיים שבהם התמודדתי לבד ובסוף התגברתי ,אבל המשבר הזה קשה ממש והאמת שמה שלא נותן לי מנוח זה בעיקר הגיל שלי שממשיך לרוץ ולהוביל אותי לאבד את הביטחון לגביו,יש לציין שאני נראה טוב וצעיר לגילי וכששומעים את הגיל שלי אניממקבל לפעמים תגובה לא נעימה ,בקיצור הכל ביחד מוביל אותי למקום תקוע ללא אפשרות לראות את העתיד בצורה אופטימיתנ;מה עליי לדעתכם לעשות,בבקשה תעזרו לי להבין איך עליי להתמודד?
רק יש לציין בעיניין עבודה שככה המצב בשוק העבודה בתחום שלי משלמים משכורות רעב ודורשים ממך הרים וגבעות וכשלא צריך אותך אז מפטרים ,גובה השכר שלך נמוך ברמה שמאבטח מרוויח יותר ואני לא מזלזל אני אפילו את זה לא יכול לעשות בצורה איכותית כי לא עשית שרות קרבי.