יום הולדת וחגיגות עצמאות לבד. מה העשה שכולם יבלו יחד ואני לבד?

השנה יצא יום ההולדת 22 שלי יחד עם חגיגות עצמאות אחותי האמצעית בת 16 היום גם לה יש יום הולדת נולדנו בהפרש 7 שנים אבל באותו תאריך 1.5 זה לא סוד שבזמן שאני ' לס פרינד '
למי שלא הבין חסרת חברים. אחותי שופעת בחברים. היום אפשר היה לראות יותר מתמיד את ההבדלים ולחוש בכאב זה לא שאני מקנא אבל אני לא מתכחשת שכואב. בדיוק בזמן הזה שאני שוכבת בחדרי עצובה עד דמעות ביום הולדתי
כותבת את הפוסט הזה ורק מחכה למעט תשומת לב לקצת ברכות מזל טוב ויום הולדת שמח שמאחרות לבוא.. נשמעים צחקוקים מהסלון
משהו כמו 10 בני 16-17 ובחור אחד ( בן זוג של אחותי ) שבאו לעשות לה מסיבת הפתעה.
הכל ורוד השולחן המפה הקאפקייקס העוגות טעימות הבלונים המעוצבים הקייטרינג השתייה מי יודע כמה זה עלה להם.. אבל זה לא הכסף כמו התשומת לב התחושה שיש מי שאוהב אותך.
אז נכון יהיה כאלו שיגידו חברים זה לא הכל ולא אמיתי אבל זה הרבה יותר עדיף מלהיות בודד בטח ביום ההולדת שלך בלי מזל טוב אחד אפילו
זה הרבה יותר נעים מהתחושה של הבדידות מהכאב העצום שאותך אף אחד לא אוהב שעליך אף אחד לא חושב. בזמן שאחותי מצחקקת לה ביום הולדתה עם החברים והם מכייפים שומעים אותם נהנים מהסלון והמרפסת עד לחדר שלי למעלה. אני לעומתה שהיום זה גם יום הולדתי
( אני 22 היא 16 ) יושבת על המיטה ובוכה כואבת ובעיקר שואלת למה?? בכל יום זה עצוב וכואב שאין חברים. בכל יום הולדת זה עצוב. אבל הפעם במיוחד . הפעם זה תמונה חדה כואבת כטהר חד
שצובט בלב זה תמונה חונקת עד דמעות של " הינה לך אין חברים את בודדה לך אין מי שיחגוג איתך ביום ההולדת. " וזה כואב עד דמעות. רק מי שחווה את זה איי פעם יבין. אני כבר לא מדברת על זה שבסיטואציה הזאת אני מרגישה כמו הילדה הדחויה זאת שאף אחד לא באמת רוצה לראות הלא קשורה שהוזמנה למסיבה רק כי המורה אמרה שמזמינים את כולם... במיוחד כשירדתי למטבח שליד הסלון לשתות ופתאום הם הפכתי בשניה למושא הדיבורים שלי. כשללא צל של טקט התחילו לנחש בינהם בת כמה אני.. וזרקו כל מיני גילאים הזויים כמו 16. 12. 17.... בכל פעם שניסיתי קצת לחוות חיי חברה גם עם ילדים בני 16 אחותי העיפה אותי חזרה לחדר " מה הצגה?
ייאלה לכי לחדר לפני שאני יתקשר לאמא .. "
אז כבר ממש הרגשתי כמו הלא רצויה...
זה פחות הפריע לי.. בקטנה. מה שיותר כואב לי זה שביום ההולדת שלי במקום שגם לי יהיו חברים ויעשו לי מסיבת הפתעה. אני לבד בחדרי על המיטה עצובה בוכה וכותבת את הפוסט הזה כדי קצת לפרוק כאב.
אבל כאן זה לא נגמר חוץ מזה שהיום יום הולדתי היום גם עצמאות. בכל שנה כי אין לי עם מי להיות הייתי מצטרפת להורים ולאחותי הקטנה בת 10 השנה החרוג ממנהגי זה ולא אצטרף אליהם כי דיי מספיק אני כבר גדולה 22 בגילי אני צריכה להרים לחיים עם צייסר ולא לבוא כמו תינוקת עם ההורים
חוץ מזה שאני לא רוצה לבייש אותם...
נורא התלבטתי במשך שבוע מה אני ייעשה שכולם ייהנו יחד ואני לבד? בדכ בסופש אני מטיילת עם עצמי אבל רואה צעירים בגילי נהנים יחד ואז מרוב כאב חוזרת בוכה. הפעם אני לא רוצה את זה לעצמי מספיק בכיתי והיום זה גם יום הולדתי וגם יום עצמאות הרחובות יהיו פי 2 מלאים בצעירים מבלים יחד וזה רק ימשיך את כאב חגיגת יום הולדתה של אחותי. אז החלטתי להישאר לבד בבית. כן נו זה יותר טוב מלטייל לבד ביום ההולדת שלך וביום עצמאות כשסביבך כולם נהנים ואת לבד עם דמעות בשני העיניים. לפחות אם יבוא לי לבכות ויבוא כי זה לא נעים שכולם בחוץ נהנים ואת לבד בבית אבל לפחות לא אתבייש לבכות כי אהיה בבית. ואף אחד לא רואה.
ההורים שלי שלא רוצים שאשאר לבד ביום הולדתי וביום עצמאות הציעו שאבוא איתם אבל אני לא רוצה בגילי. אז חיפשתי תרוץ שאני עושה בייביסיטר לבת של השכנה כי היא חולה והשכנה רוצה לבלות עם בן זוגה.. ניראה לי שהם דיי אוכלים את זה. פשוט תכננתי להתלבש לצאת כשהם יוצאים לחכות בשכונה איזה חצי שעה עד שהם יתרחקו ולחזור הביתה...
המצב הזה לא נעים אני כל יום בוכה כבר לא פשוט להיות לבד בגיל 22. ניסיתי למצוא מסגרות לגילי להכיר חברים פשוט לא עבד.. לכל אחד כבר יש בגיל הזה תחברים שלו ותאמת לא מצאתי..
לימודים וזה לא נחשב אני עושה תואר ותכלס אין חברה בגילי הכי קרובים זה 2 בני 27/28
דיי מבאס במיוחד שאני מנסה וזה לא משתנה
כבר לא יודעת איפה למצוא חברים בני גילי
שגם רוצים להכיר