הריבים שלי ושל בן זוגי משתלטים על המערכת יחסים שלנו, לשים לזה סוף או להילחם?

אני בת 19 ישלי בן זוג בן 23 ואנחנו שנתיים וחצי ביחד ומתוכם שנה וקצת גרים ביחד.
היו לנו כבר ריבים בעבר ומקרים שכבר חשבתי שזהו זה נגמר אבל הצלחנו להתגבר לדבר ולהמשיך הלאה.
יש לציין שזאת לא הזוגיות או האהבה הראשונה שלי אבל אצלו זאת הפעם הראשונה.
מההתחלה בערך היו לי בעיות עם חברים מסוימים שלו שהחליטו שאם להם אין בת זוג אז גם הוא צריך להיות כמוהם אבל כמובן זה חברים שלו ואין לי הרבה מה לעשות למדתי לקבל אותם אבל היו לנו כל מיני בעיות בגללם.
בתקופה האחרונה בערך חודש חודשיים יש ריבים בלתי פוסקים, הרבה עצבים מהצד שלי וכל הזמן וויכוחים על שטויות.
תמיד יש עליות וירידות אבל הפעם זה היה קיצוני יותר.
לאורך כל הזוגיות הוא זה שתמיד קצת יותר אוהב וקצת יותר משקיע ובשנה הראשונה מבחינתו יכולנו להיות ביחד 24/7 ולא היה נמאס לו.
הבעיות העיקריות בזמן האחרון הן שהוא לא עוזר לי בכלום בבית ושהגעתי למצב שאני מרגישה שהחברים שלו זה המקום מפלט שלו וכל דקה פנויה שיש לנו להעביר ביחד הוא בוחר ללכת לחבר ולא להיות ביחד ואני נפגעת ואז יש ריב.
לפני כשבועיים הגענו לשיא ריבים צעקות דיבור לא יפה ויחס מאוד מאוד מזלזל מצדו ובנוסף לכך הוא עבר על כמה עקרונות של הזוגיות שלנו.
הוא ככ פגע בי שלא הייתי מסוגלת להסתכל עליו ולכן יצא שלא דיברנו כמה ימים.
(לא בגידה אבל משהו שהחלטנו עליו שנינו עוד בהתחלה וגם קשור לחברים שלו שאני לא יכוחה לסמוך עליהם).
הצלחנו לדבר אחרי כמה ימים של שק, הוא אמר את הכל וגם אני ממש פתחנו את כל הקלפים לפחות אני חושבת ככה ושנינו הסכמנו שמכאן או שנפרדים או פותחים דף חדש ומתחילים קצת להשתנות ולהתפשר ולדבר יותר.
עבר כבר כמעט שבוע ואני לא מסוגלת..קשה לי. כל מיני מחשבות לא עוזבות אותי על מה שהוא עשה שפגע בי והאם בכלל זה טוב שעשינו את זה או שהיינו צריכים להיפרד.
אני בן אדם שמאוד קשה לו לשכוח ולהבליג על דברים שעשו לו ויכול להיות שזו הסיבה שאני ככה ויכול להיות שזאת תחושת בטן כלקח ממערכת יחסים קודמת..
הוא מראה שהכל מעולה ובאמת משתדל וגם אני משתדלת לעמוד בהבטחות שלי אבל קשה לי נפשית.. אחרי שפוגעים בי מאוד קשה לי לסמוך על הבן אדם והוא הראשון אי פעם שהייתי עם עיניים עצומות בכל דבר איתו.. וכאילו עכשיו אני לא מסוגלת להמשיך ככה.
אני מרגישה שלא הצלחתי לעבור את המשבר ועדיין הכל מאוד מתוח וטעון אצלי.
מצד אחד זה בכל זאת שנתיים וחצי וגרים ביחד ולא סתם עוד איזה מערכת יחסים ומצד שני, מפחדת שעוד כמה חודשים הכל פשוט יחזור על עצמו ויהיה יותר גרוע.
ובכלל ולפעמים יש לי שאלות בראש של אולי זה כבר הרגל? יש אהבה או אין?
אני באמת לא יודעת איך לפתור את התסביכים של עצמי, מקווה שתוכלו לייעץ לי משהו שיעזור לי להיות יותר שלמה עם עצמי.