מרגישה מוזרה מיידי לעולם הזה, הולכת ברחוב ומרגישה לא שייכת לכלום

החלטתי לרשום כאן מה שאני לא עושה בדרך כלל כי אני באמת מיואשת מהמצב,
אני כול מה שבני האדם שונאים היום אם נדבר בסטיגמות- שמאלנית, אתאיסטית ועוד כול מיני דעות שאנשים שונאים ומעקמים פרצוף לשמוע.
אני מפחדת להגיד את דעותיי בפני אנשים שמכירים אותי וכול הזמן חושבת נגיד בראש כשאני מדברת עם מישהו נחמד ואני שומעת אותו נגיד אומר ברוך השם או איזה משהו ימני שזה הרוב המוחלט של המדינה אני ישר מתחילה לחשוב כזה אם הוא רק היה יודע שאני שמאלנית ואתאיסטית איך היה מגיב אם עדיין הוא היה ממשיך להתנהג אלי יפה או שנגיד מקללים שמאלנים לידי בלי לדעת שאני כזאת אני מרגישה שאני כול הזמן צריכה להסתיר את הדעות שלי כדי שאנשים לא ישנאו אותי, הרבה פעמיים גם ששאלו אותי מה הדעות שלי ניסיתי להתחמק והתביישתי להגיד כי זה תמיד נגמר בריב וכבר אין לי כוח,
אימא שלי היחידה שמקבלת איכשהו את הדעות שלי כי היא רואה שאני בן אדם שתמיד מכבד את כולם ושיש לי ערכים ואהבת אדם והיא רואה בי מה שאחרים לא רואים בגלל הסטיגמה המפגרת שיש על השמאלנים, ואין לי מושג בכלל למה בן אדם שמאמין בשוויין ובשלום הוא הופך לבן אדם רע אני באמת לא מצליחה להבין את ההיגיון של האנשים כאן.
הבעיה שגם עם אימא שלי אני לא מרגישה ממש מחוברת כי יש לה כול מיני אמונות טפלות והיא מאוד מאמינה באלוהים ואני בכלל לא מתחברת לכול זה.. היא לפעמיים גם מדברת בקול מאוד רם ובכללי אני שונאת שאנשים מדברים בקול רם ואז חושבים שאני משעממת וכבדה/קרה, אני לא חושבת שאני כזאת אבל אני שוב לא מצליחה להבין למה אנשים ישר שוללים אחרים אני מנסה להיות נחמדה חייכנית אפילו שאני ביישנית,
ובכול זאת אני תמיד מקבלת יחס קר מאחרים ולא מצליחה להתחבר לאף אחד,
אני פשוט מרגישה שאני אשאר לבד לתמיד כנראה, ואין לי מושג גם איך להכיר אנשים אני כול הזמן בודדה ומרגישה שהזמן לא עובר אני מרגישה שהכול פשוט חסר משמעות לא משנה כמה אני אתאמץ למצוא חן בעייני אנשים או למצוא אנשים לדבר איתם תמיד אני לא אצליח, לפעמיים אני פשוט בוכה סתם ככה כי אני מרגישה שהחיים שלי ריקים כל כך! אני אפילו מקנאה כשאני רואה אנשים ברחוב מדברים בוואטסאפ עם חברים שלהם אני רוצה שגם אצלי זה יהיה ככה אני רוצה שגם לי יהיו חברים שאנשים יחשבו עלי ויאהבו אותי ויחשבו על לכתוב לי אני לא יודעת בכלל מה זה המושג הזה חברים מרוב שכול החיים התרגלתי להיות בלי, אני לא מבינה מה רע בי וזה מאוד כואב לי כול המצב הזה, אני פשוט הולכת ברחוב ומרגישה לא שייכת לכלום אני מסתכלת על כול האנשים על כול הבנות שהולך להם בחיים ומסתובבות עם חברים שלהם ואני פשוט בוהה בהם וחושבים שאני מוזרה אני פשוט בוהה מתוך קנאה שאני הולכת לבד למקומות והם עם חברים שלהם, שלא נדבר שלא מקבלים אותי לשום עבודה אז איך אני אמורה להכיר אנשים? ואיפה? ואיך מתגברים על כול זה אני כבר לא מבינה כלום,תודה לעוזרים!