אבא שלנו ז"ל התאבד כשאחותי היתה נערה ואני הייתי מעט יותר בוגרת. למרות שאני זו שהגנתי עליה ועשיתי עבורה אין סוף דברים מאז ילדותנו, ולמרות שגם אני הייתי ילדה, אחותי תמיד שפטה אותי לחומרה ותמיד היתה בה עין רעה כלפיי. ככל שגדלנו היא דיברה עלי מאחורי הגב עם חבריה ואחיי ולבסוף כולם ניתקו איתי קשר.
דבר מעניין לציין הוא שמבין כולם אני היחידה שבאמת בנתה את חייה בצורה יציבה, מלבד עוד חברה אחת שלה.
אני תוהה אם החולניות הזו שלה היא בגלל שתמיד הייתי יפה יותר, בגלל שהצלחתי להביא ולגדל ילדים בבית יציב או בגלל שיש לי חברי אמת.
כך או כך, היא הצליחה להסית את כולם נגדי וכיום איש מאחיי לא בקשר איתי, והיא מאשימה אותי.
אני מסרבת להאמין שאני איזה סוג של שטן.
אני חושבת שהעובדה שהבית שלנו התפרק כשהיא היתה נערה, יצר אצלה צורך בפיצול כך שמישהו אחר יחזיק את כל מה שלא בסדר, והיא שמה את המשקל שלה עלי.
אני כועסת עליה, אבל גם מודעת לקושי שלה.
אני חסומה אצלה בטלפון והיא כבר חסומה אצלי בלב.
איך להמשיך מכאן? פשוט לוותר על כולם?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2026