אני לבד בעולם הזה...הסמרטוט של "החברים" או "המשפחה" , אני רגישה ולא אוהבת עימותים אך עם זאת יודעת לעמוד על שלי. לפעמים אני מרגישה שקל לאנשים ש"טוב שיש את מי להאשים" ועם מגננות ובעיות של שנים נכנסתי למעין בועה של מינימליזם.
אני הולכת לעבודה וחוזרת הביתה -לחדר שלי.
לפעמים אני מרגישה שלא שווה להלחם על מה שמגיע לי מהעולם הזה ושהאכזבה והכאב לא שווים את המאמץ - שיבוא בעקבותיהם.
אני מרגישה שרק אני נדפקת כשאני מנסה דברים אחרים או חדשים, כמו לחפש דירה או לנסות שוב להתאהב.
אפילו לכתוב את ההודעה הזו היה לי קשה.. קשה לי להסביר מה אני מרגישה בכלל. מצד אחד אני רוצה לוותר לעצמי ולהוריד מעצמי הילוך להבין שהמצב הוא שאני לבד בדרך כלל ושאין לי הרבה עיסוקים, מצד שני אני רואה את אור השמש בחוץ ורוצ הלבכות.. היו לי כ"כ הרבה אכזבות ופגיעות מאנשים בחיים האלו שפשוט נמאס לי :(
סדר היום שלי כולל - לקום מאוחר מהצפוי , לשבת מול המחשב לשתות קפה ללכת לעבודה בעצלתיים לאכול וחוזר חלילה. אני מאחרת גם לכל מקום כי פשוט אין לי אמביציה או כוח להתקיים.
לא יודעת אם בכלל כדאי לציין כאן שיש לי תואר ראשון ותעודת הסמכה לעוד מקצוע נחמד.
אני פשוט שבורה מאנשים לדעתי ואני כבר בשלב בו אני שמה את זה בצד כדי לתפקד.
אני עצובה וחסרת מעש. אין לי כוח לכלום.
אני גם לא רוצה ק'בוצות תמיכה או פתרונות מידיים כי אני מאמינה שלצאת מזה זה תהליך.
לו רק אנשים שפגעו בי היו יודעים לכמה סבל הם גרמו..
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025