אני הבת הכי קטנה ומאז שאני זוכרת את עצמי אמא שלי הייתה עצבנית ואלימה.ואבא שלי אף פעם לא אמר לה שהיא לא בסדר או משהו כזה.הייתי תמיד בורחת לבית של סבתא.בכיתי המון בתור ילדה ובגלל זה היום אני תמיד מעדיפה את הלבד.
בזמן האחרון הם צועקים עלי מכל שטות ועם האחים שלי הם מדברים מאוד יפה.אני מוצאת את עצמי הולכת לבכות במיטה וקשה לי לחיות ככה.הייתי עוזבת את הבית אבל אני סטודנטית והכסף שאני מרוויחה לא מספיק לי בשביל לחיות במקום אחר.
אני ממש מרגישה "הכבשה השחורה" ואני לא בחורה בעייתית,אני ההפך המוחלט מזה.
זה עוד יותר פוגע לראות איך הם מתייחסים בכבוד ואהבה לאחים שלי וממני לא אכפת להם בכלל. אפילו כשאני יושבת בחדר ולומדת הם מעירים לי והם לא מבינים שלימודים זה לא קל וצריך להשקיע הרבה בבית.ולמרות זה אני עוזרת להם בנקיונות ודברים כאלה.
כשדיברתי על זה עם אחד האחים הוא הסביר להם יפה איך אני מרגישה והם מוצאים תמיד את הדרך להאשים אותי ולהראות כמה הם בסדר ואני לא.
לפני כמה ימים הייתי בעבודה ואמא שלי התקשרה וצעקה עלי למה לא ניקיתי את המברשת שיער ופשוט התחלתי לבכות שם ולא סיפרתי לאף אחד למה למרות שמישהי ממש דאגה לי
כל הדברים האלה גורמים לי לשנוא את האווירה המשפחתית ולהתרחק מכל המנהגים והדברים שגדלתי עליהם.
אני מחכה שאסיים את הלימודים כדי לעבור הכי רחוק מפה שאפשר אבל יש לי עוד כמעט שנתיים וזה קשה להמשיך ככה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025