אני ואחותי רבות לעיתים קרובות, האם כדאי לוותר או לעמוד על שלי?

היי,
יש לי אחות אחת גדולה ממני, ומאז שאנחנו קטנות אנחנו רבות לא מעט. אף פעם לא היה בינינו קשר עמוק של אחיות שמשתפות אחת את השנייה, וזה משהו שתמיד הרגיש לי חסר במיוחד כשראיתי חברות עם קשר קרוב לאחיות שלהן.

אנחנו עדיין גרות באותו חדר, למרות שאנחנו כבר לא ילדות, ואני מרגישה שבתקופה האחרונה זה רק מחמיר. אנחנו רבות כמעט על כל דבר קטן, לרוב סביב דברים שמפריעים לה, ואני לא תמיד מצליחה להבין למה זה מתפתח לריבים כל כך גדולים כי זה באמת שטויות וזה מעצבן אותי שאני מתרגשת מהריבים האלה.

אני מרגישה שהיא מאוד לא מתחשבת בי לדוגמה, היא יכולה להדליק אור באמצע הלילה כשהיא מתארגנת, גם כשאני ישנה. יש עוד הרבה סיטואציות יומיומיות הרבה יותר גרועות שמובילות לעימותים, וזה פשוט שוחק אותי.

אני כן מודעת לזה שהיא עוברת דברים ושקשה לה, ובגלל זה גם הרבה פעמים ההורים שלי נוטים יותר להבין אותה. אבל גם לי לא קל, ואני פשוט פחות מראה את זה כלפי חוץ. לאחרונה הגעתי למצב של עייפות נפשית מהריבים האלה, וזה כבר ממש משפיע עליי ביוםיום.

מאוד קשה לגרום לי להרגע כשמישהו מתנהג אליי לא בסדר, אני מתעצבנת ומשתגעת אבל באמת שאיתה נסיתי לדבר יפה וניסיתי להציב גבולות בצורה חכמה, וגם לעמוד על שלי אבל זה כמעט תמיד נגמר בריב. מצד שני, גם לוותר ולהבליג על הכל לא מרגיש לי נכון, כי יש דברים שבאמת לא מקובלים עליי.
אני מרגישה שהיא מזלזלת בי, היא תמיד מדגישה את זה שאני קטנה ממנה אז כאילו למה אני שווה תגובה בכלל... היא נורא אגואיסטית ולא מעניין אותה הרגשות שלי בכלל.
אז לדבר איתה על זה, זה לא אופציה באמת שניסיתי, היא ראש בקיר. ואני גם טיפוס סלחן אז אולי היא מרגישה כאילו הכל חזר להיות בסדר ואז היא מרשה לעצמה. והיא בכלל טוענת שאני גרמתי לה להרגיש רע בהרבה תקופות ובגללי היא עזבה את הבית לתקופה... ובאמת ניסיתי עם עצמי לחשוב אם אני זאת שהתנהגתי לא בסדר ואולי אני לא רואה את זה אבל אני לא מוצאת איפה התנהגתי ככה. אם קרה מקרה שהייתי לא בסדר ביקשתי סליחה, לעומתה שהיא בחיים לא ביקשה.

כרגע אין לי באמת אופציה קבועה למקום אחר, אז אני מוצאת את עצמי חוזרת למצב הזה שוב ושוב.

זה מאוד מבאס אותי, יש לי אחות אחת שבכלל לא מכירה אותי ורק פוגעת בי.
אגב בתקופות שהיינו בטוב יחסית היא כן סיפרה לי על הבעיות שלה ומה היא עוברת אבל היא בחיים לא תתעניין באמת בי.

מה הייתם עושים במקומי?
איך אפשר להתמודד עם מצב כזה בלי להישאב כל הזמן לריבים, אבל גם בלי להרגיש שאני מוותרת על עצמי