דיכאון עמוק שאני לא מצליח לצאת ממנו

אני כבר באפיסת כוחות הטלבתי המון עם לכתוב/לפרוק. השעה עכשיו 3 וחצי לפנות בוקר ושוב אני לא נרדם מהנדודי שינה אז החלטתי קצת לשחרר מה שיש לי על הלב..

אני יספר קצת רקע על עצמי, אף פעם לא הייתי הבנאדם שיש לו מליון חברים מזוייפים, תמיד התחברתי לאנשים בודדים עם כימיה ואיתם, היתה לי חברה 10 שנים, כן הרבה.. ו3 ידידות ו2 חברים, כן לא הרבה, אבל אף פעם לא הרגשתי לבד, נתנו לי ביטחון שהרגשתי מלך העולם, הייתי המאושר בעולם, היה לי עם מי לצאת לבלות, עם מי לדבר, היתה לי חברה שגרנו ביחד, הרגשתי שלא חסר לי כלום בחיים, ומשפחה אוהבת..
אבל כל זה היסטוריה, לפני כשנה וחצי שנתיים איבדתי את כולם בגלל מקרה שלהרבה היה יד בזה והכל נפל עלי, שאני לא יפרט יותר שלא יזהו אותי.
אבל אני שילמתי את המחיר של כולם, בעבר הייתי בעייתי, אני מודה שלא הייתי צדיק ותמים, אבל התבגרתי והשתנתי, אולי הטעות שלי שנשארתי בקשר קרוב-רחוק עם רשעים, ברגע שהפילו עלי משהו שלא היה לי חלק בזה וככה איבדתי את כולם לא רצו לשמוע ממני הסברים, לא האמינו לי, כולם הפנו לי גב שאני נפלתי והתמודדתי לבד מול משהו שהיה לא גדול, עצום עלי... ובאותה תקופה חברה שלי אחרי 10 שנים זרקה אותי ואחרי יומיים מצא חבר חדש, המשפחה שלי ניתקו קשר איתי, ואפילו הוציא צו הרחקה ממני כן עד לרמה הזאת זה הגיע.. כל העולם פשוט קרס עלי, ומשם שקעתי בדיכאון עמוק שגם אחרי שכל ה"בלאגן" יסתיים נשארתי לבד, בתקופה הראשונה כמעט חצי שנה לא יצאתי מהבית, לא היה לי קשר לעולם, הביטחון העצמי שלי ירד לריצפה, הייתי משתכר כל יום מצאתי נחמה בזה.. לבסוף אחרי תקופה איומה החלטתי לעשות מעשה ולהתחיל לעבוד, לחפש חברים, אבל המצב לא היה כזה "קל" כמו שחשבתי מנסיון עבר, לכל מקום שהלכתי עליו עשו ממני בדיחה, רק חיפשו איך להשפיל אותי, אפילו שבאתי בגישה חיובית, ועזרתי לכולם חיפשו לנצל אותי, ללכלך עלי מאחורי הגב, אחרי 4 עבודות רצופות שזה נמשך ככה שוב הסתגרתי בבית הדיכאון שלי עוד החמיר, הגעתי למצב ששנתיים בערך לא יצאתי עם חברים, שכולי מפחד מהעולם, מבודד, אפילו גליתי על עצמי שאני נהייתי אובר רגיש, שכל החיים לא שמתי לב לזה.., וזועק לשמיים איך הגעתי למצב הזה ומה אני עוד צריך לעשות בשביל להתגבר על זה למרות המליון נסיונות שניסיתי והתאכזבתי.. איך להרים את הביטחון העצמי ולהיות מאושר כמו שכולנו מאחלים לעצמנו..

עוד דבר שחרוט לי בראש ראיתי את אמא שלי במקרה לפני חודשיים, אחרי ששנתיים לא ראיתי ודיברנו, והיא התחילה להגיד לי "אתה לא יוצא מהבית? אתה לבן כמו סיד" שבדרך כלל כמו בסוף כל קיץ הייתי הים הייתי שזוף כמו אתיופי.. היא קלטה שמשהו לא בסדר איתי והתחילה "לרחם" עלי, ועמוק בתוך הלב נפגעתי הביטחון העצמי שהיא עוד יותר ירד למרות ששידרתי ש"הכל טוב"
או שעוד דוגמא לפני שנתיים (וכל החיים בערך) הייתי שוקל 50 על מטר 76,כל החיים הייתי רזה מאוד מאוד, על גדר אנורקסיה, אבל החלטתי לעלות במשקל, והגעתי למשקל 76 על 76 אין לי בטן או קרס, ואפילו רואים קצת ריבועים, אבל גדלתי לרוחב שבלי להגזים נכון להיום אני ברוחב של 2 אנשים , בעיני זה גברי ויפה, אבל ראיתי גם לא מזמן מישהו מהעבר שבא לי ביציאה "מה עשית לעצמך", או שהאקסית שלי שחזרנו לדבר (רק בפייסבוק שלום שלום, אחרי שטענה שהתגעגעה אחרי שנתיים) אחרי יומיים שדיברנו במון היא זרקה לי משפט "אמאלה איך השתנתה, השמנת וסמיילי של נקרעת מצחוק" לא יודע למה הרגשתי, שהביטחון העצמי שלי עוד יותר יורד וכבר נקבר מתחת לאדמה..
כל השנתיים האלה נלחמתי נסיתי להיות חזק, הייתי אופטימי אבל אני מרגיש שאין לי כבר כוחות נפשיים.. המחשבות שרצים בלופים, הנדודי שינה שבאים כל לילה, הדמעות בלילות, שאני לא זוכר מתי הפעם האחרונה שבכיתי לפני השנתיים האלה, עם בכלל.., כמה אני עוד יכול להמשיך ככה עוד שנתיים עוד 5? אני פשוט מפורק שנתיים, מרגיש שמיום ליום המצב שלי רק מחמיר, שהכל ניהיה רק יותר שחור למרות שאני תמיד בא בגישה חיובית.. כלום לא מצליח לי.