היי, אשמח אם תעזרו לי.
לא מזמן התגייסתי, אני כבר בתפקיד, סיימתי קורס והכל מעולה.
הבעיה היא כזאת. התפקיד שלי מצריך המון ביטחון עצמי, אני כל הזמן בטלפונים עם אנשים גם אם הם בני גילי. ואני כל הזמן לחוצה. לא רגילה לסדר יום החדש הזה. לא רגילה למה שאני עושה כרגע בצבא. אחת הסיבות שהלכתי לתפקיד הזה, זה כדי להתמודד עם דברים שלא התמודדתי אף פעם, כדי להעלות את הביטחון העצמי שלי וכדי להוכיח לעצמי שאני מסוגלת ולצאת מהבועה שהייתי בה עד עכשיו.
תמיד הייתי בורחת מדברים ולא מתמודדת. ואני רואה שבצבא אין לזה מקום. אני דוחה את הדברים ובסוף מתמודדת איתם. כי אני חוששת להגיע לאותו מצב. מרגישה כאילו זה נטל ואני חייבת להעיף את זה ממני.
אז השיחות עם האנשים, גם אם הם בני גילי, מלחיצות אותי. גם עם המפקדת שלי. לדבר בטלפון עם חיילים (שזה חלק מהתפקיד) במשרד ליד הקצינה או ליד בנות אחרות במשרד, מלחיץ אותי. אני נהיית אדומה או מתבלבלת או לא יודעת מה לשאול כשצריך... וזה מתסכל אותי. אני משתדלת להתמודד עם דברים ולא לברוח מהם.
אבל הלחץ הזה, כל האינטנסיביות הזו בתפקיד, זה כן טוב כי לא משעמם לי אף פעם, אבל אני כן לחוצה ולא רגועה אף פעם. אני מרגישה שאני הולכת לישון ומתעוררת ב5 וחצי בבוקר בגלל שהמוח שלי חושב המון ונזכר בדברים שיש לי לעשות בתפקיד. למי להתקשר, את מי לבקר, איזה דברים אני צריכה לעשות במשרד...
נקודות נוספות:
*תמיד הייתי בן אדם לחוץ.
*אני מגיעה מאוחר הביתה ולכן אני מגיעה מאוד עייפה ואין לי כוח לכלום.
מה אתם מציעים לי לעשות? אני מנסה למצוא את השקט שלי אבל אני לא מצליחה.
המוח שלי כל הזמן חושב על התפקיד, ואני לא רוצה לשנות אותו כי הוא כן מתאים לי וכן יעזור לי בסופו של דבר. בחופש סוכות האחרון המוח שלי היה חושב רק על הצבא...
אם יש מזדהים עם לחץ ומצאו את השקט שלהם אשמח לשמוע!
תודה לעונים :)
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות