אני מדברת בטון ילדותי וזה מפריע לבן הזוג, איך לשנות את זה?

היי לכולם
אני יוצאת עם מישהו מקסים חודשיים אנחנו אוהבים יש בינינו הרבה ריבים אבל תקשורת מעולה. הבעיה היא שלפעמים אני מדברת איתו בטון ילדותי שלא מוצא חן בעיניו והוא אומר לי כל פעם. אני מדברת ככה עם אמא שלי לפעמים שאני בקשר טוב איתה ואיתו בלי לשים לב עד שהוא מעיר. עם חברות נראה לי שלא אבל אין לי הרבה חברות וגם אלו שיש אני בקשר לא הכי חזק איתן. עם אנשים אחרים אני לא חושבת שאני מדברת ככה. מצד אחד אני אומרת לו מה כ"כ אכפת לך ושיש עוד זוגות כאלה שלא אכפת להם, ומצד שני אני אומרת שאני אנסה לשנות אם זה כ"כ מפריע. זה קשה לשנות וזה כל פעם חוזר בלי שאשים לב. איך לעבוד על זה? עכשיו הייתי אצלו די הרבה איתו ועם המשפחה וישנתי שם והוא אמר שלא אדם אחד אלא כמה מהמשפחה שלו אמרו שאני לא מתאימה לו ושהוא יכול להשיג יותר. אני לא יודעת איך להכיל את זה ומה לעשות עם זה. בלי להשויץ אני חושבת שאני בחורה יפה ובחורה שעברה דברים בחיים ועבדתי בהייטק וכעת סטודנטית לתחום אחר. והוא נראה טוב אבל שמן ולא למד כלום ולא הגיע לשכר שהרווחתי פעם בלי לעוף עליו (אני באמת אוהבת אותו ולא שמה על הדברים האלה) פשוט מהמקום להבין במה הוא יותר טוב ממני? כשאני מדברת איתם אני מדברת בשקט וחוסר ביטחון הם אומרים מה דברי יותר חזק ואני עונה שככה אני.. אז מה זה לא אומר שאנחנו לא מתאימים ושלא אהיה אישה טובה בשבילו שאעשה מעל ומעבר בשבילו. אמרתי לו שלא משנה כמה אשתנה ואשנה את זה זה לא יעזור למה שהם חושבים. הוא אמר שבחלק מהדברים אנחנו דומים ומתאימים ובחלק לא ושאנחנו רבים הרבה. אבל שהוא רוצה להמשיך לנסות לראות מה יהיה. אני רוצה שזה יצליח אבל קשה עם כל הסביבה. בנוסף האקסית בגדה בו והוא מאוד קנאי ולוקח לו זמן להאמין בי אז כל הזמן הוא רוצה שאגיד לו על כל גבר שכתב לי ומה עניתי לו ולהגיד שיש לי חבר וגם בדק לי את הוואטסאפ לפעמים. על זה היו ריבים כי לקח לי זמן להבין מה הוא רוצה בדיוק ולפעול כמו שרוצה אין לי בעיה לעשות את זה כי אני יודעת שאין לי מה להסתיר. גם רבנו הרבה על זה שאני צמה בכיפור ומאמינה באלוהים והוא לא הוא שאל מאיזה מקום זה בא שאני צמה בגלל מסורת או כבוד למשפחה או אמונה באלוהים ולא ידעתי מה לענות לו על שני אלו היו רוב הריבים.
אני חושבת שהמערכות יחסים האחרות גם באיזשהו מקום נפלו על זה אז לצאת מזאת כדי להשתנות ולבוא כשאני מוכנה יותר זה לא נכון. מה אתם חושבים? מה אני צריכה לעשות? איך לשבת ליד האחים שלו והגיסות ולדבר איתם? או בכלל להימנע מזה? איך לשפר את הביטחון ואיך לא לדבר כמו ילדה? אני לא רוצה להיפרד ממנו זה סתם יכאב לי.
סליחה על האורך ותודה לעונים!