לא מצליחה להוציא אותו מהראש כבר 13 שנה אבל יש לו חברה, מה יש בה שאין בי?

שלום לכולם,
סליחה אם זה ארוך מדי...
כשהייתי בצבא התאהבתי בחייל ששירת ביחד איתי באותו בסיס. הוא מצא חן בעיני ממש מההתחלה. הוא היה באותו ראש שלי וגם מאוד אינטליגנט. נמשכתי אליו גם חיצונית. באיזשהו מקום הרגשתי שגם הוא מרגיש משהו כלפי, אבל הוא מעולם לא שיתף אותי ברגשותיו. לאורך כל השירות הייתי עסוקה בלמשוך את תשומת הלב שלו וכל הזמן היינו מציקים אחד לשני ויורדים אחד על השני כאילו בצחוק. ממש הייתי כרוכה אחריו ולא דאגתי לטפח קשרים עם אנשים אחרים בבסיס (היום אני מצטערת על כך). כמעט אף פעם לא היתה לנו שיחה רצינית, והאמת שגם הייתי נבוכה לנהל שיחה כזו כי היו לי רגשות עזים כלפיו והתביישתי מאוד. פחדתי לחשוף את עצמי בפניו ופחדתי מהתגובה שלו. אחרי השחרור כל אחד הלך לדרכו אבל אני השתדלתי לשמור איתו על קשר באש נמוכה. הייתי שולחת לו סמסים ולפעמים מוצאת הזדמנויות להתקשר. אבל תמיד זה היה מאיזו סיבה "מוצדקת" כביכול, כמו למשל, לבקש עזרה במשהו. לא העזתי לשתף אותו ברגשות שלי. הוא אף פעם לא יזם שיחה איתי, אלא תמיד אני זו שהייתי היוזמת. אבל כשכבר היינו מדברים, השיחות היו ארוכות מאוד, למרות שתמיד הרגשתי שאני מנסה לחפש נושאים כדי למשוך את השיחה. הוא גם תמיד היה זה שמסיים את השיחות. באופן מוזר, גם לסמסים הוא היה עונה הרבה פעמים באיחור של שעות או אפילו של ימים. כשהייתי שואלת אותו למה הוא עונה אחרי כ"כ הרבה זמן, הוא היה אומר שהוא לא ליד הפלאפון כל הזמן. נכון, זה הדליק אצלי נורה אדומה אבל כ"כ רציתי להיות איתו בקשר שהתעלמתי מזה. עד לסיום התואר הראשון הייתי חושבת עליו כמעט כל הזמן, וזה מאוד הפריע לי בלימודים וגם לא התעניינתי בבחורים אחרים. בדייטים המעטים שיצאתי אליהם, הייתי מחפשת אצל הצד השני את התכונות של אותו בחור, אבל מן הסתם אף אחד שיצאתי איתו לא היה דומה לו. מבחינה שכלתנית הבנתי שהבחור הזה לא טוב בשבילי, כי מצד אחד הוא כאילו הראה ענין ומצד שני הוא לא הראה ענין עד הסוף והתחושה שלי היתה שאני מעוניינת יותר ממנו. הוא גם לא עשה שום דבר כדי להתקרב אלי וכאמור, מעולם לא יזם שיחות או מפגשים. אבל עדין המשכתי "לרדוף" אחריו, כאשר בכל פעם הבטחתי לעצמי שזו פעם אחרונה שאני פונה אליו. אני זוכרת אפילו פעם אחת שירדתי מהאוטובוס כי חשבתי שראיתי אותו ברחוב. עד כדי כך רדפתי אחריו. אחרי שסיימתי את הלימודים היה לי חבר (ראשון) למשך שנתיים. זה עזר לי קצת לשכוח מהבחור הזה, אבל עדין המשכתי לחשוב עליו ולהתכתב איתו מדי פעם בסמסים או בפייסבוק. ניסיתי כל הזמן להכניס לעצמי לראש שהבחור הזה לא טוב בשבילי וששום דבר לא יצא מזה, בטח שלא זוגיות, ושאני צריכה מישהו שבאמת מעוניין בי ומתאמץ בשבילי. חזרתי ואמרתי לעצמי שגבר שרוצה, עושה. גם גבר ביישן (הבחור הזה היה ביישן קצת). ניסיתי להוציא אותו מהחיים שלי. אני זוכרת את היום שהחלטתי לא לשלוח לו יותר סמסים, ובאמת מאז אותו יום (לפני 7 שנים בערך), אני לא שולחת לו סמסים. בהמשך גם החלטתי למחוק אותו מהפייסבוק כדי לא להתפתות להתכתב איתו בצ'טים. ואכן, מחקתי אותו מהפייסבוק. לאורך השנים התאהבתי גם בעוד כמה בחורים (לא הרבה), וגם זה עזר להשכיח אותו. אבל למרות הכל, מאז הצבא ועד היום אני נזכרת בו כל יום. אין יום שאני לא נזכרת בו. נכון, היום זה לא כמו בעבר. אני כבר לא עסוקה בו כמו פעם וגם אין לי את הדחף הזה לשלוח לו סמסים או לתרץ נסיונות להתקשר אליו. אני גם יודעת שיש לו בת זוג היום (ראיתי בפייסבוק). אבל עדין, אני לא מצליחה להוציא אותו מהראש ויש בי גם כעס כלפיו על כך שהוא "השלה" אותי כל השנים האלה שרדפתי אחריו. יש בי גם קנאה על כך שהוא המשיך בחייו ונמצא בזוגיות, בעוד לי אין זוגיות מזה 5 שנים. אני חושבת לעצמי, מה יש בחברה שלו שאין בי? אולי היא נראית יותר טוב? אולי היא בוגרת יותר? אולי הוא לא באמת היה מעוניין בי? אבל אם הוא לא היה מעוניין בי, אז למה הוא התייחס אלי כששירתנו ביחד ולמה הוא היה מציק לי (והוא הציק הרבה)?
סליחה אם כתבתי מבולבל. זה פשוט מקרה מאוד מסובך ואני מרגישה אובססיבית לגבי אותו בחור. יש תקופות שזה רגוע יותר ואני לא מקדישה לו מחשבה רבה ויש תקופות (כמו עכשיו) שאני חושבת עליו יותר ואפילו מחפשת דרכים ליצור איתו קשר כאילו במקרה, מבלי שיחשוד שאני רודפת אחריו... אני גם זוכרת את מספר הטלפון שלו, אז מדי פעם אני שומרת את המספר כדי להסתכל על התמונה שלו ושל חברה שלו בוואטסאפ ולעקוב אחרי הכניסות שלו (באופן מפתיע, נראה שהוא כן נמצא ליד הפלאפון, כי הוא נכנס לוואטסאפ כמו כולם). אחר כך אני מוחקת ומבטיחה לעצמי שלא אעשה זאת שוב, אבל אחרי כמה ימים אני שוב עושה את זה. זה מאוד מפריע לי כי השנים עוברות ואני יודעת שאם לא אוציא אותו מהראש אחד ולתמיד, אף פעם לא אוכל באמת להכיר גברים אחרים שכן מעוניינים בי. אני חכמה, משכילה, נראית טוב, ועדין יש לי אובססיה כלפיו ובאיזשהו מקום אני עוד מקווה קצת שאולי הוא יצור איתי קשר.
האם חוויתם דבר דומה או שאתם מכירים מישהו שחווה דבר דומה?
אשמח לשמוע לדעתכם.
יעל