איך אני מתגבר על אהבת נעורים נכזבת?

לפני שבוע בערך כתבתי למישהי שדיברתי איתה המון זמן מגיל 16 בערך, כשעוד הייתי בכיתה י״א. אני תמיד חשבתי שבסוף נגמור ביחד, שהיא עדיין אוהבת אותי. מתברר שלא, שהיא כבר הרבה זמן רואה אותי רק כחבר, אף שבהתחלה היה בינינו קשר רומנטי, ושעכשיו היא מדברת עם מישהו אחר בכלל.
איך הפסדתי אחרי כל כך המון זמן? העיקר הוא מקבל ממנה דברים שאני לא, למשל היא אמרה לי שהיא תצפה איתו בסדרה ותשחק איתו. איתי אפילו שיחה קולית היא לא קיימה.
אני מאמין שאני אהבתי אותה יותר מכל אחד אחר. אני עדיין שמרתי ציורים וסרטונים שהיא הכינה לי. אני בספק שהיא שמרה את הציורים שציירתי לה ואת שני השירים הקצרים שכתבתי לה. אני חושב שאף אחד לא יאהב אותי כמו שאני אהבתי. וכנראה גם אותי אף אחת לא תאהב כמו שהיא אותי.
למה היא לא מוותרת עליו בשבילי? אני לא חשוב יותר ממנו? אני אוהב אותה יותר ממנו, זה בלי ספק. למה הוא ניצח אותי? למה היא בקטע שלו אבל לא בקטע שלי? זה לא הוגן. אני השקעתי המון משאבים בקשר שלנו. היא הייתה פורקת לי המון, הייתי לצידה ברגעים הקשים שלה. באיזו זכות עכשיו מישהו אחר גנב לי אותה ממני?
עברנו כמעט את כל התיכון ביחד. למה היא לא מעוניינת בי? היא אפילו לא רוצה לנסות להחזיר את הרומנטיקה בגללו. אני הייתי בוחר בה. כואב לי שאני אוהב אותה כל כך. היא יכולה לכתוב לי מחר: ״בוא ניפגש״ ואני ישר אסכים. אז למה זה לא הדדי?
והיא אומרת שהיא לא מסוגלת להיפגש גם איתו, אבל אני חושב שבסוף הוא יזכה בפגישה איתה. כל כך לא הוגן שאחרי כל השנים האלה אני מפסיד.
אני קורא עכשיו הודעות ישנות. אני בוכה כמו פסיכי. לפני שלוש שנים היא הייתה כותבת לי כמה שהיא אוהבת אותי ורוצה להתחבק, להתנשק ולהתכרבל איתי, והיום אני פשוט כלום עבורה. אני הוחלפתי. אני לא מסוגל לקלוט את זה. למה זה מגיע לי? איך אפשר פתאום לשכוח את כל מה שהיה? היה בינינו קשר כל כך עמוק, כל כך אהבתי אותה. למה היא לא בחרה בי? למה היא לא מעוניינת לחזור למה שהיינו לפני כמה שנים? אני לא מסוגל להאמין שזה פשוט חלף ככה. אולי הייתה טעות שהפסקנו לדבר לתקופה; אולי אילו היינו ממשיכים לדבר, האהבה הזאת כלפיי הייתה נשמרת. אני חלמתי על זוגות עם הנערה הזאת, ועכשיו אני בוכה כמו ילד קטן על הודעות מלפני שלוש שנים. אני לא מסוגל להפסיק לבכות. כואב לי שהאהבה הזאת כבר מתה, שהיא נבלה. היא הייתה היחידה בחיים שלי שאהבה אותי. אף אחת מעולם לא אהבה אותי כמוה, ואף אחת לעולם לא תאהב אותי כמוה.
היא אומרת שהיא התבגרה והשתנתה. אז מה? אז הרגשות נעלמו? איך הן נעלמו? אני לא מצליח להבין את זה. היא כתבה לי דברים כל כך יפים, ועכשיו אני גם מרגיש רע על הדברים הרעים שאני כתבתי לה. עשיתי המון טעויות איתה, ואולי בגלל זה היא הפסיקה לאהוב אותי. אני לא יודע. אני מרגיש שאני פשוט משתגע מזה. כל כך קשה לי שלעולם לא יהיה בינינו כלום, מעולם לא הרגשתי תחושה כזאת. זהו זה, זה אבוד לנצח. איך מתגברים על זה?
איך אפשר לכתוב לבן אדם טקסטים יפים כל כך ופשוט להתקדם? אני לא מצליח לקלוט את זה.