המנהל איים עליי בפיטורין ואני בחובות, מה לעשות? אני ברצף כישלונות כל הזמן...

המנהל שלי התקשר ואיים עליי שאם שוב אחליף משבו בעבודה בלי רשות שלו אני מפוטר.
בלי עוד משמרות בעבודה אני לא יעשה מספיק כסף כדי לצאת מהחובות שלי מהר.
ואם אמשיך לעבוד בשחור אני מסתכן בלאבד את העבודה שלי.
מה עליי לעשות עכשיו?...
גם ככה קשה לי, אני לבד בירושלים.
רחוק מהעיר בה גדלתי, בלי החברים שלי בלי המשפחה שלי אני אחריי פרידה מהחברה שלי נשארתי פה לבד.
אני בחובות לבנק, המוטיבציה שלי לעשות כושר ירדה אחריי חודשיים של אימונים, חוץ מעבודה אין לי מה לעשות פה.
אין לי פה חברים ממש טובים של בילויים, ואין לי פה מטרה ללמוד משהו, אין לי מטרה ללמוד בכלל כרגע.
יש לי ניתוח אף בעוד חודש שההורים שלי משלמים לי עליו ואני מרגיש רע מזה שהם משלמים לי על הניתוח בנוסף אני גם לא שלם עם הניתוח הזה.
כל התקופה הנוכחית הזאת באה אחריי רצף כשלונות שמלווים אותי כל חיי מאז שאני זוכר את עצמי עוד מגיל קטן לא הבנתי כלום כמעט ולא ידעתי מה אני רוצה מעצמי ומהחיים האלה.
הייתי חיי כמו רובוט, ראיתי את כולם סביבי חיים פחות או יותר לפי הנורמה החברתית המקובלת, ואני אף פעם לא הבנתי מה קורה איתי לא התנהלתי בצורה נכונה עם כלום.
לא טיפחתי חברים טובים בבית הספר, לא למדתי ולא בגלל קשיים פשוט סתם לא למדתי בלי סיבה, לא טיפחתי קשרים טובים עם האחים והמשפחה שלי.
עשיתי הרבה פאדיחות תמיד לכל הסובבים אותי. כל הקשרים הזוגיים שלי היו התפשרות תמיד וזה אף פעם לא החזיק מעמד או עבד או שהייתי מאוהב או נאהב.
בצבא הייתי בקרבי היה לי קשיים של משמעת אבל הצלחתי לסיים 3 שנים בהצלחה יחסית. גם שם לא הייתי כמו כולם....הייתי מנותק ולא מודע למעשיי ולהשלכות של מעשיי...
קיבלתי הרבה שבתות על סתם בעיות משמעת קטנות סתם בשביל להרגיש שלא כובלים אותי. היום אני מבין שיש לי בעיה רצינית עם מסגרות, אני מרגיש שמסגרות לוקחות לי את החופש האישי מצד אחד.
דבר שמאוד חשוב לי בחיים חופש ולהרגיש כמו מלך!! מצד שני מסגרות תמיד נותנות משמעות וטעם לחיים...אז אני בקונפליקט רציני בנושא הזה.
כי אני רוצה 2 דברים מנוגדים...מצד אחד משמעות לחיים ומסגרות...מצד שני הרגשה של חופש ולא של מוגבלות.
5 שנים מאז שהשתחררתי הספקתי לבזבז את כל הכסף שעבדתי בשבילו כולל המענקים מהצבא הכל פשוט בזבזתי...וגם הפעם בלי שום סיבה מוצדקת.
חשוב לציין שהיום אחריי כל מה שחוויתי אני עצוב מאוד ואפילו בדכאון עם תחושה של מועקה מה גם שאני לבד מתמודד כמעט עם הכל.
אבל לפחות אני לא עושה הצגות יותר הכאפות האלה שקיבלתי עוררו אותי גם עם במידה מסויימת זה גם טוב. אני חושב שאני יותר כנה ואמיתי עם עצמי שזה מאוד חשוב לי.
רק קשה קשה להתחיל לתקן עכשיו את מה שהרסתי בלי סיבה!! אני רוצה להיות מאושר ואושר זה נושא מורכב אצלי. איך מוצאים אותו? מאיפה להתחיל? מה עושים? סדר בבאלגאן שלי...
היום אני בן 26 וזה המקום שהובלתי את עצמי אליו בחיים:
1.לא מחזיק מעמד במסגרות.
2.אין לי מטרות או יעדים ואני לא יודע מה אני רוצה מעצמי ומהחיים האלה.
3.אין לי זוגיות. פעם פחות הפריע לי היום הרבה יותר מציק לי העניין ואני ממש חוווה חוסר בנושא הזה. מצד שני אני לא הכי משקיעה בזוגיות כי זה גם מסגרת ואני זקוק להרבה מאוד חופש אישי.
4.אין לי חברי אמת אבל יש לי הרבה חברים ככה ככה לייט מה שנקרא....אבל זה כניראה כי אין לי אמונה כל כך באנשים או שאני חושב שהם טיפשים ולא מבינים יותר מידי...(מדברעל הערסים מהפרייפרייה בה גדלתי).
בקיצור מרגיש כעס רב על המקום בו גדלתי. על ההשכלה אותה רכשתי. על צומת הלב המועטה שהקדישו לי הוריי. על אחים שלי (5 כולם גדולים ממני) שלא יודעים בכלל מה הם רוצים מהחיים שלהם וגם הם סובלים..
אני צריך ייעוץ והכוונה דחוף ממי שמזדהה עם מה שרשמתי או מי שהיה במצב הזה והצליח לשנות את המציאות שהיא תיהיה לטובתו......סליחה על החפירה.