תמיד שוכחים אותי, לא צריכה להיעלם בשביל שאף אחד לא ישים לב, איך ממשיכים לחיות?

אני הולכת לחשוף בפניכם את מה שיושב לי על הלב כבר המון המון שנים בערך מאז שפיתחתי לראשונה קשרים חברתיים עד עכשיו...
אני ממש לא יודעת איך להמיר את המחשבות שלי לכתיבה אבל אני אנסה ואני מקווה שתבינו אותי.. אשמח אם תקראו עד הסוף כי אולי דווקא העצה שלכם תוכל להאיר את עיני ולעזור לי במשהו שכבר התייאשתי ממנו.
כולכם בוודאי מכירים אדם כלשהו שהשאיר חותמת מאוד חזקה אצלכם, אדם כזה שנכנס לכם עמוק עמוק לתודעה, כזה שאומרים לך את השם שלו ואתם ישר "אה כן!!! " ... ובכן גם אני מכירה את זה. ואני מקנאה בזה מאוד.
עם השנים אני מרגישה יותר ויותר שאני מסוג האנשים ה"שקופים" . איך לומר? אנשים שלא באמת נקלטים אצל אחרים במוח. כאילו יש אנשים בעלי סטטוס חברתי מאוד גבוה, יש כאלה בעלי סטטוס חברתי מאוד נמוך. לדעתי הכי גרוע זה להיתקע באמצע !!! אלה שנתקעים באמצע פשוט בלתי נראים.
הרגשתי את זה ביסודי. הרגשתי את זה בחטיבת הביניים ואני מרגישה את זה גם אחרי סיום תיכון.
אני בחורה נאה, ממוצעת בלימודים + , הומנית, מצחיקה, מתנדבת, תורמת, חיובית...
אני באמת לא מבינה מה תוקע אותי בין הכיסאות. אני פשוט לא מצליחה להחזיק קשרים חברתיים לא משנה כמה אני מנסה. ובסוף אני תמיד נשארת עם הרגשה שאני לבד. וזאת לא רק הרגשה, זאת המציאות. אף פעם לא הייתי חלק מ"קבוצה" ... כל אחד מכיר את המושג " ח'ברה" בחיייייים לא הייתי חלק משום "ח'ברה" , אני לא יודעת איך זה מרגיש.... לא היו לי חברים אמיתיים כל חיי, כי כמו שאמרתי, אנשים פשוט שוכחים אותי.. בכל מצב, בכל מקום,בכל זמן. שמתי לב לזה בעיקר בכיתה.
אני לא בטוחה שהבנתם עד עכשיו למה אני מתכוונת. אביא לכם דוגמה:
הפחד הכי גדול שלי בתיכון היה לצאת לטיול שנתי, להסתובב לי , ואז כצריך לעלות על האוטובוס אז שישכחו אותי, כי באמת אף אחד אף פעם לא שם לב שאני חסרה !!!
אני פשוט אוויר, אנשים שוכחים אותי על ימין ועל שמאל. כאילו המוח שלהם לא מעבד את זה שאני קיימת, את עצם קיומי !!!! אני לא מוזרה, אני באמת לא רואה בי שום דבר חריג שעלול לגרום לזה.
אני כל כך מקנאה באותם אנשים שכולם מכירים אותם, שהקיום שלהם מחלחל עמוק עמוק לתודעה ואף פעם לא שוכחים אותם...
תמיד שוכחים אותי !
שוכחים להזמין אותי לפעילויות הכיתתיות, שוכחים להזמין אותי לימי הולדת, זה לא מתוך שנאה אליי, זה פשוט מתוך שיכחה !!!!!!!!!!!! שיכחה שבן אדם כמוני קיים !!!
זה מתסכל אותי כל כך !!!!
לא משנה מה אני אעשה, אני לא מצליחה לגרום לאנשים לזכור אותי....
הלוואי הייתי יכולה להיות בולטת. אני כן מטפחת את עצמי, יש בי סממנים שייחודיים רק לי, יש לי מראה שנחשב לבולט בחברה, תווי פנים, שיער , גזרה , הכל בסדר אצלי ועדיין שוכחים אותי !!!
זה פשוט קללה. מאז שהתחלתי ללמוד פסיכולוגיה אני כל הזמן רק מנסה לנתח את החברה, את קוו המחשבה שלה, לנתח אנשים בולטים, מה מייחד אותם? להבין למה למה למה אני לא מחלחלת לתודעה של אנשים? למה תמיד שוכחים אותי בכל דבר???
ואז הראש שלי מתחיל לכאוב כי אני לא רואה בזה שום הגיון. איך חברה שלמה , של עשרות אנשים יכולה להסתכל על בן אדם אבל פשוט לא לראות אותו??? כאילו זה איזה עיוורון ספציפי רק אליי !!!!!! כאילו אלוהים צייר אותי עם עט שקוף . כאילו הוא סימן אותי מבין כולם שכל אדם שאני אכיר, המוח שלו- לא יעבד את זה שאני קיימת.
אני יודעת שרובכם ירגישו הזדהות מסויימת, שגם לכם קרה בחיים שאולי שכחו אותכם, או הייתם בלתי נראים בסיטואציה מסויימת, אבל חשוב לי להבהיר שהתופעה שאצלי מתמשכת כבר שנים והיא מתבטאת אצלי באופן קיצוני וחריג וחלה פשוט על כל האנשים שמכירים אותי.

בבקשה תעזרו לי עם זה, אני לא רואה טעם להמשיך לחיות כשאני יודעת שבחיים לא יהיו לי קשרים נורמליים עם אנשים, תמיד אהיה זאת ששוכחים בכל דבר, שלא ישימו לב שהיא חסרה, זאת השקופה, הלא בולטת, זאת שמסתכלים עלייה אבל כמו אדם עיוור פשוט לא מצליחים להבחין בה... אתם יודעים איזו הרגשה נוראית זאת לחיות כשכולם שוכחים אותך בדרך טבעית ולא בגלל איזו מחלה או רצון? מה שונה בי שכולם שוכחים אותי?
תעזרו לי בבקשה, כל עצה שלכם תקדם אותי באיזושהי צורה להבין מה בכלל קורה פה? כי התייאשתי אני באמת לא יכולה להבין את התופעה הזאת.
יש לכם עצות איך להיות בולטת? איך לגרום לאנשים לזכור אותי, לא להיות נשכחת? מה להגיד? מה לעשות? איך להתנהג? באמת שאני לא יודעת !!!!!!!!!
מעבר לעזרה הכללית אשמח גם אם תענו לי איזה תכונות אופי אתם מעריכים באדם? כשאתם מכירים אדם מה ישר מושך אתכם? נגיד דוגמה: ביטחון עצמי? אז איך לדעתכם ביטחון עצמי אמור להתבטא באדם ? באיזו דרך לדעתכם? כבר אין לי טעם להמשיך לחיות, עכשיו כשסיימתי תיכון אני מאוד מאוד מאוד מפחדת שזה ימשיך איתי גם לשלב הבא בחיים שלי. ואני מאמינה שזה כן. כי זה קרה לי בכל מעגל חברתי שהיה לי בחיים. בהתנדבויות, בבית ספר, בכיתה, בחוגים, בטיולים שהשתלבנו עם אנשים אחרים, בכל מקום זה ככה. בכולם.
תעזרו לי