אני כישלון מהלך ובדיכאון עמוק, איך להתמודד?

היי אני בן 23
מגיל קטן הייתי ילד מופנם ביישן ושקט ותמים ועני מבחינת אינטרקציות חברתיות.
אפשר לומר שהייתי ילד מחשב.
בגיל 16 חזרתי בתשובה, בגלל שהמשפחה שלי חזרה בתשובה
ובחנתי את הדת מקרוב, וחזרתי בתשובה כי זה אפשר לי לברוח מהמציאות הכואבת.
נקלעתי לרבנים קיצוניים ששטפו לי את המוח, וגרמו לי לעזוב את בית הספר
בכיתה יא' ולהכנס לישיבה (אני זוכר שממש רציתי את זה ונלחמתי בהורים!)
ועד גיל 20 הייתי בישיבה שחורה.
היו לי התקפי חרדה בגיל הזה, שאילצו אותי לטפל בזה והייתי שנה
בודד בבית עם תרופות פסכיאטריות עד שחל שיפור והתגייסתי לצבא
בצבא, קצת עזר לי להרגיש פחות מנותק אבל עדיין סבלתי מחרדות.
בצבא חזרתי בשאלה כי הכרתי אנשים אתאיסטים, ובתהליך אישי
ולא ממקום שלא לברוח מהמציאות, בדקתי וחקרתי ומצאתי שהדת היא שקר.
וחזרתי להיות חילוני.
כיום אני בן 23 עוד מעט משתחרר(3 חודשים)
נמצא בדיכאון עמוק ומרגיש כישלון בחיים מהסיבות שאמנה עכשיו:

1) כל החברים כבר אחרי טיול בחול לומדים, ורק אני טיפש שחזרתי בתשובה
ואין לי לא בגרויות לא 12 שנות לימוד והאמת גם לא רישיון - מרגיש כישלון !!
2) בעקבות כל הכדורים ששתיתי ב3 שנים האחרונות אני לא מרגיש עצמי כבר,
גם אין לי ריכוז ואני עדיין נוטה לתנודות במצב הרוח לא חושב שאני בנוי בכלל
למסגרת לימודים אקדמאית, ובצבא לא יכולתי לממן לעצמי טיפול פסיכולוגי יקר
3) מחשבות ודאגות לגבי העתיד שלי שרק אולי אחרי עבודה וטיפול ארוך,
אז אולי בגילאים מאוחרים יותר אוכל לאפשר לעצמי מסגרת אקדמית
בנתיים שאני רואה מהצד את ההורים שלי ממש מתוסכלים ממני
שילד בגילאים 25 26 עדיין תקוע להם בבית כמו ילד קטן
קשה מאוד לחסוך בלי מקצוע בזמן קצר מספיק כסף גם לרישיון גם לרכב
גם להשלכה גם לטיפולים פסיכולוגיים
אני מרגיש מאוד מאחור ואני מרגיש שאלולא לא הייתי נכנס לישיבה הזאת
אולי לא היתה מתפרצת לי הפרעת חרדה הזו.

נמאס לי מהחיים האלה, אני מרגיש תקוע לא מתקדם
אני בפער מרגיש בפער אוכל את מה שבישלתי
אין לי מוטבציה לקום בבוקר לעשות משהו
לפעמים אני פורץ בבכי
אין לי כוח למשוך את עצמי לכלום
כל הזמן יש סיפטום אחר עייפות יתר, רעד, חוסר ריכוז, כאבי ראש,
שלא נותנים לי לתפקד שכבר אחרי סינתוז 3 של תרופות שונות
שום דבר לא עוזר... נמאס לי מהחיים האלה