לא מצליח להתאהב שוב אחרי שהאקסית בגדה בי והיא עדיין לא יוצאת לי מהראש, מה לעשות?

רקע כללי -
חייל ביחידה קרבית, בן 21 וגר בצפון.

אני כותב פה כי אני מרגיש שאני מאבד את עצמי,
אני משתגע.
הייתי בקשר כמעט שלוש שנים, הבאתי אותה מנקודה נמוכה בחיים שלה, חסרת חברות, בלי שמחת חיים, בלי אהבה ופגועה לאושר.
כל השלוש שנים נאבקתי רק שתחייך. היא הייתה לוקחת גלולות נגד דיכאון חצי שנה, הייתה בטיפולים פסיכולוגים.
המשפחה שלה התאהבה בי מאוד וסמכה עליי כל הזמן. ( היא לא התגייסה ).
הוצאתי אותה הרבה, הכרתי לה את מעגל החברים שלי, שהם מדהימים ופתחו את הלב בשבילה וגרמו לה לכיף. הייתי חוזר בסופש"ים הרוג ושבור מעייפות פיזית ומנטלית ומחזיק לה את היד בלילות עד שהייתה נרדמת או שהייתה בוכה שהעיינים שלי היו כבדות.
היא אהבה אותי בלי סוף, פתחה את היומן האישי שלה רק כדי להראות כמה היא סומכת ואוהבת, פתחה את הלב שלה בשבילי תקופה ארוכה. בכתה תמיד שראתה אותי מהתרגשות חוזר מהצבא. הייתי איתה ברגעים הקשים ביותר, מוות, כאב, דיכאון, שמחה והתרגשות. הייתי נלחם בצבא רק כדי ללכת כמה שעות לראות אותה בהצגה או מופע שהייתה משתתפת כדי להפתיע ולחבק ולנשק אותה בסוף ולחזור.
הייתי ממש "אפר לרגליה". תקראו לי סמרטוט תקראו לי איך שאתם רוצים, אהבתי אותה, איבדתי את עצמי, אהבה ראשונה שלי, נתתי לה את כל הלב שלי ואת חיי.
הייתי הראשון שלה בהכל והיא שלי.
עד שבשלב מסויים בקשר התחלתי לחשוד בבגידות.
היא הייתה יוצאת עם בנים והייתה מסתירה, ( בנים שרוצים רק לפתוח את הרגליים שלה ), מתכתבת הרבה, טינדר, פייסבוק, וואטצפ, סנאפצ'אט, מה שתרצו.
אני נשברתי, לא צעקתי עליה לא זרקתי לא הכתי לא קיללתי. פשוט הלכתי מהביתה שלה שגיליתי את זה.
נשרתי מקורס מפקדים כי מנטלית פשוט לא הייתי מסוגל. ( הייתי חייל מאוד מוערך במסלול ונלחמתי קשה כדי להגיע לקורס הזה.)
לא היה לי את התמיכה של אף אחד..
הגעתי לגדוד, קצת התחלתי להתנער ממנה ולהתגבר.
המשכתי את שירותי כלוחם מצטיין ומוערך.
כמובן השמירות בהתחלה בלילות היו קשות, ארבע שעות בשתיים בלילה שאתה לבד עם עצמך המחשבות שלך משתוללות וכל מיני תובנות שלא ממש הועילו למצב.
היא בכתה לי שוב אחרי כמה חודשים שלא היינו ביחד שהחתול שלה מת,
כמו סמרטוט דאגתי לשלומה והיא שוב נעלמה. ( עד שהצלחתי סוף סוף קצת לשים אותה מאחורה )
מבצע "צוק איתן" פרץ, לא הפסיקה לכתוב לי. ( זה היה כמה חודשים אחרי המקרה שהחתול שלה מת ), בכתה לי רצתה להתקשר , ובכתה כמה היא אוהבת אותי, ואני ? נשברתי ואמרתי לה בחזרה, לא יודע אם זה היה באמת מאהבה או מההתרגשות, געגוע, או שבירה מנטלית בגלל המלחמה.
חזרתי מהמלחמה אליה, היה לילה מדהים, שכבנו והיא הבטיחה לחזור ולא לפגוע בי יותר לעולם.
היא סיפרה לי שבזמן שלא היינו ביחד הרבה ניצלו אותה ל"זיון קבוע", פייר ? אני לא האמנתי שהיא כזאת מטומטמת/תמימה.
אני הבנתי שאני המקום החם והבטוח שאליו היא תלך ויחבק ויחמם ויאבק רק כדי שתחייך.
היא בגדה בי שוב, הפעם קלטתי את זה פנים מול פנים, אני לא אפרט, כי זה פחות רלוונטי לנושא, אבל היה לי קשה מאוד.
במיוחד שהיא גרה לידי.
הצלחתי חודשים ארוכים להתחמק ממנה, לא לראות אותה. הצבא מאוד עזר להתרחק ולהעסיק את המחשבות, לפני שבועיים היא עברה עם האוטו ויצאתי מהרכב שלי והיא דפקה ברקס ועשתה לי היי מאושר כזה, אמרתי "מ'עניינים" מאוד באדישות וחצי גוף תוך כדי הליכה והמשכתי הביתה. למה זה היה טוב ? למה היא עשתה את זה בכלל ?
אני אגיע לעיקר,
עבר כמעט שנה ואני לא מפסיק לדמיין את הפרצוף שלה, תמיד יש את הציפייה שתכתוב הודעה אפילו שאני כל כך לא רוצה, היא לא יוצאת לי מהראש, עם מי היא שוכבת עם מי היא יוצאת.. אני משתגע. למה אני צריך לחשוב על מישהי שכל כך הרסה תקופה מהחיים שלי ? למה ? למה אני אידיוט ?
אני בחור שנראה מאוד טוב לפי מה שאומרים מהצד, יש לי המון הזדמנויות ואני פשוט לא מצליח להתאהב.
חברים, אני פונה אליכם כי אני משתגע, אני לא מצליח להשתחרר ולחיילים בינינו,
מי כמוכם יודע כמה דיכאון וצבא זה שילוב קטלני.
אני מבקש מכם באמת עצות ואם אנשים שעברו סיפורים דומים שייעצו לי.
תודה רבה רבה מזמנכם,
שיהיה יום טוב !