התחלתי תעסוקה במפעל מוגן ואבדה לי המוטיבציה, איך אוכל להתמיד?

אז ככה אני חיים (שם בדוי ) בן 21 מתמודד עם בעיה נפשית של מחשבות ונוטל כדורים פסכיאטרים:
שצוחקים עליי
בילדות לעגו לי בבית ספר וברחוב ובין חברים ולכן אני מפחד מציעירים בני 26 ומטה (תלוי במראה הצעיר של הבנאדם ) אני מפחד שיצחקו עליי .

מגיל 17 הסתגרתי בבית עד גיל 19 (כל השנים האלו הייתי ללא שום קשר עם חברים (עדיין אני ללא אף אחד חוץ מחונך ועובד סוציאלי)


אני בתהליך שיקומי הוכללים שיחות עם פסיכולוג,עובד סוציאלי +חונך (משהו שמוציא אותי מהבית ואנחנו מבלים ביחד מספר שעות ) פעמיים בשבוע .

בנוסף לכל הדברים שציינתי שיש לי בתהליך השיקומי , התחלתי לפני כמה חודשים תעסוקה במפעל מוגן .
זה מן מקום כזה שיש בו מגוון סוגי עבודות (חרושתי,קרמיקה)

אני צריך לקום בשעה 6 6 וחצי בבוקר בשביל להספיק להגיע לעבודה.

בחודש הראשון עם הקושי לנסוע באוטובוס ולהגיע למקום עם אנשים הצלחתי להתמיד להגיע כל החודש הראשון ,וקמתי בקלות בבוקר ועם מוטיבציה .
המקום הזה בחודש הראשון מביא 5 שקלים לשעה ואחרי זה מעלים לעוד כמה שקלים.
אחרי זה זה דעך וכל זה התחיל מהסיבה של השכר (לא זוכר ממש מה)

השלב הבא מהמקום הזה נקרא תעסוקה נתמכת , בשביל להגיע לתעסוקה הנתמכת (שוק חופשי ) צריך לעשות תהליך במקום הזה ואחד קריטריונים הוא להתמיד להגיע למפעל המוגן הזה ..

הבעיה שאני קם בבוקר ואני מרגיש עייף ובגלל שאין לי מוטיבציה להגיע למקום הזה אני פשוט מוותר לעצמי ולעייפות .למרות שיום קודם לכן בלילה אמרתי לעצמי שאני הולך והרגשתי שלמחרת אני הולך.(מה שאני זוכר לא היה חודש הראשון ועוד איזה חודש שהתמדתי) קמתי בחודש הראשון רענן למרות שזה 6 בבוקר ועם מצברוח ,
ובחודש הנוסף שהתמדתי עבדתי בעבודה פיזית בקרמיקה שם שגרמה לי לאבד את הרצון להגיע לעבוד בזה .. (לפניכן עבדתי בקרמיקה ליצור צלחות ואהבתי את זה מאוד , עכשיו חזרתי לזה לעניין הקרמיקה רק שהפעם זה קצת שונה ואני פשוט לא יכול להשאר שם , כיאלו מציתי לגמרי את מקום העבודה הזה ..

בקיצור אחרי כל החפירה ,
איך אני יגרום לזה שאני אוכל לקום בבוקר וללכת למפעל המוגן הזה ולהתמיד ואחרי זה לצאת לשוק החופשי?
ולהגיד את האמת שהשוק החופשי בשבילי זו גם לא מטרה עילאית ככה שאני לא יודע איך אני יתמיד שם ..