אוהבת אותו, אבל מרגישה לא בשלה, מה לעשות?

אנחנו יוצאים כבר קרוב ל3 שנים הוא מתכוון בקרוב להציע לי נישואין אבל אני ממש לא סגורה על עצמי, לא מוכנה. בעבר חשבתי שאני מוכנה אבל הכל התערער כשהוא חתך מס׳ פעמים מסיבות לא סיבות, הפרידה האחרונה העירה אותי מהתרדמת אני אוהבת אותו והכל וגם הוא אבל פתאום אני מבינה שאני לא מסוגלת לחיות עם בן אדם כ״כ קשה (+מרבה להתלונן ולהעביר ביקורות) ואני ממש ההפך הגמור תמיד הייתי אדון לעצמי והייתי חופשיה ועשיתי מה שאני רוצה (במובן הטוב) , כל מה שעשיתי והשתדלתי בשבילו אף פעם לא סיפק אותו תמיד הקרבתי ונתתי וביטלתי תוכניות רק כדי להיות איתו וספגתי את אמא שלו(שלא ניסתה אף פעם להכיר אותי ולא אהבה אותי) ובכל זאת באתי אליו והרבה-כי הוא רצה וכי הם גרים לבד ושאר האחים נשואים, והיום זה לא ככה אני יותר מבלה עם חברות טובות שלי ומחליטה מה יהיה הלו״ז שלי ובסופ״ש זה הזמן שאמור להיות שלנו, לרוב אני באה ולעיתים הוא.. כבר אין לי כח לשמוע את התלונות שלו ואת זה שאני צריכה לבקש רשות לצאת (למרות שאני ממש לא מגזימה ולמרות שאני אשמע את המילה כן ככה הוא אומר וזה יהיה בטח ככה) אבל למה אני צריכה לעזאזל לבקש רשות?! הוא תמיד בטוח שהוא צודק כבר נמאס לי ממי אשם מי לא אשם.. הוא שואל מה מפריע לי וכשאני עונה הוא ישר אומר זה מפריע לך כי את ככה וככה , בקיצור בגללך, וגם שאני אומרת לו אתה שוב מפיל עליי הכל אז הוא שואל שוב וזה בא לו כבר אוטומט מפיל את כל האשמה עליי כבר לא בא לי לדבר איתו. בגלל כל היחסים שלי עם אמא שלו וההשלכות של זה רציתי שתהיה לנו דירה כי אני כבר כמעט ולא מגיעה (בגללה) והוא גם לא יכול לבוא אלי (בגללה) אנחנו בקושי מדברים בטלפון וגם כשאנחנו מדברים זה דיבור יבש ובא לי לנתק ושיחת לילה טוב בסוף היום. אני לא מרגישה שיש לי בכלל בנזוג והיום גם אמרתי לו את זה הוא חושב שאני רוצה דירה רק כי אני מתלהבת מהרעיון של דירה וזה ממש לא נכון, הוא גם לא מאמין! הפסקתי לנסות לשכנע. אני פשוט יודעת שככה יהיה לנו יותר זמן ביחד סופסוף נרגיש ונדבר ונחווה זוגיות כמו שהיא אמורה להיות... הריחוק הזה מרגיש לי כאילו אני יוצאת עם נער שעדיין לא יכול לצאת מהבית זה מתסכל ושובר התחלתי כבר להיות אדישה מכל פגישה ומכל השיחות שלו (=תלונות והערות) לפעמים אני רוצה לעשות לו דווקא בדברים הקטנים כמו למה לא התקשרת למרות שזה לא כזה משנה לי כי אני מבינה עניין ולא לוקחת את זה קשה, לעשות לו רק כדי שירגיש את מה שאני מרגישה... אבל זה לא אני והוא פשוט לא מבין!!! שום דבר לא מרגש אותי גם העובדה שהוא רוצה להתחתן כבר יותר משנתיים וחצי והפעם זה נשמע קרוב ומלחיץ, וגם ההצעה שאחריה תבוא הדירה (כי אז אף אחד ״לא יכול לדבר״ ולומר לו איך אתה יוצא מהבית כי הוא מאורס ומתחיל את החיים-רק חבל שהוא לא יודע שהוא זה שהורס עם זה שהוא מתעכב עם הדירה , ההצעה לא מעניינת אותי כרגע) נשבר לי מבן אדם שרואה רק שחור או לבן מבן אדם שחושב שהוא מושלם נמאס מלהתאמץ ולחכות ועוד לשמוע רק תלונות והערות... ועוד דבר אמרתי לו שאני לא מוכנה ומה שהוא אמר זה אני מוכן את רוצה תסכימי את לא רוצה אל תסכימי=פרידה.
פריקה וכל עצה דעה וכל דבר אחר יתקבל בברכה תודה :)