מגיל 5 אני מתמודד עם פוביה חברתית. כ25 שנים של טיפולים לא עזרו לי. אני על פריזמה 60 מ"ג, הייתי מאושפז בלב השרון לפני מספר שנים, וראיתי מספר רב של פסיכולוגים ופסיכיאטרים, רק עכשיו, כשבניתי "תכנית", העניינים התחילו להזדרז, ואמרו לי לפנות לביטוח לאומי בשביל סל שיקום. גם הפנו אותי לעובד סוציאלי כדי שיעזור לי בנושא.
שבוע שעבר, השגתי מספר של מישהי בהינג' אחרי שיחה מעולה איתה. לא יצא לי להנות ככה משיחה עם בחורה כל חיי. סוף סוף הרגשתי שאני חווה את מה שאנשים חוו כשהיו בני נוער, הציפייה להודעה, ואז הודעות קוליות וכו. די הבהלתי את הבחורה לאחר כמה זמן כי הייתי יותר מדי אינטנסיבי, או כי הבינה שאין לי בדיוק חיים, אבל הבנתי שזה היה סוג השיחה שרציתי לחוות עם אישה מאז שהייתי בן 15 או 16. הביטחון התרומם לשיא והיה לפחות יום אחד מאז גיל 20 שאמרתי "הממ, אולי דווקא היום הזה כן היה שווה לחיות בשבילו.
העניין הוא שאני לא יודע אם זה היה רעיון טוב, כי עכשיו אני רוצה את זה עוד יותר, אך אני עדיין עם בעיות תקשורת רציניות. ישראלים מפחידים אותי, אני לא מתחבר לתרבות, אני לא רוצה ילדים, ואין לי מספיק דברים לדבר עליהם. אני מקבל חרדות מאירועים חברתיים ולא בטוח איך להמשיך מפה.
מה אני אמור לעשות? הבנתי עד כמה בעצם אני באמת רוצה לצאת לדייטים, אבל אני בן 29, עם פוביה חברתית, תסמונת מעי רגיז, טינטון, דום נשימה, ללא ניסיון, שבחיים לא התנשק או יצא עם בחורות.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2026