יש חוק כזה באקולוגיה שבטח אתם יודעים, שאומרת שהביומסה של היצרנים, נגיד עץ, חייבת להיות גדולה יותר בהרבה מזו של מי שצורך אותו, נגיד תולעת. הביומסה של התולעים חייבת להיות גדולה מזו של מי שאוכל אותם וכו'..
ככה זה גם אצל בני אדם. הסיכוי שתסיימו בעבודה קשה ובלי להרוויח הרבה גבוה בהרבה מהסיכוי שתסיימו בתפקיד טוב ונחשב. ברור שאהבה לתפקיד היא סובייקטיבית, אבל מי לא אוהב משכורת טובה ויכולת לפרנס ואנשים תחתיו וכבוד?
יש יותר מנקות בבית הנשיא מאשר נשיאים, זה מה שאני מנסה להגיד.
הבעיה היא שזה אצלי בראש תמיד. קלישאות של "אם אתה יכול לחלום את זה זה אפשרי" או "עם כוח רצון ומאמץ תוכל לשנות הכל" לא עובדות עליי. אני מציאותית ומאמינה שכנראה שלא אגיע למקום גבוה. שכנראה אהיה סתם ממוצעת, לא אצליח לגמור את החודש ולא לפרנס את המשפחה שלי. והשכלה לא משנה- כמה אנשים עם תואר ותואר שני מובטלים/ עובדים בעבודות שלא עוזרות להם לממש את היכולות שלהם יש? המון. אני מאמינה שלא אגיע רחוק בחיים וזה עצוב לי ומעצבן אותי. גם אם אנסה לשנות כנראה שלא אצליח. ככה זה. זאת ההרגשה שלי כבר המון זמן ואני כבר לא מבינה למה אני מתאמצת. גם ככה לא אשנה כלום. עצות, מישהו?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות