האם השינאה שלי לאמא שלי מוצדקת?

אמא.
דמות שכולם אוהבים.
"אמא יקרה לי, יקרה".
מכירים?
אז למה אני לא ככה?
למה אני שונאת את אמא שלי?
יש לי הרבה לכתוב, יותר מדי, אבל ננסה לקצר.
אמא שלי היא הבכורה מתוך כמה אחים.
המשפחה שלה היא משפחה לא משהו...
אמא שלה תמיד עוקצת את הילדים שלה מדי פעם, בעיקר את אלה שלא התחתנו או לא הולכים בדרך שהיא רוצה... לא משנה.
למה אני מספרת את זה?
כי יכול להיות שבגלל הילדות של אמא שלי היא מתנהגת אליי איך שהיא מתנהגת.
אבל למען האמת, אני לא ממש מאמינה בעצמי למה שכתבתי לפני שניה, כי אמא שלי הבכורה היא לא חוותה עדיין את סבתא שלי, אמא שלה, בגרסה הנודניקית כמו שהיא כיום.
לא משנה.
אם נתעלם רגע מהעבר הכואב, בואו נדבר על ההווה הכואב, לצערנו כמובן..
אמא שלי היא אחת שתמיד עסוקה.
מכם שיגידו בוודאי; "אשת חיל", כל הכבוד שהיא תמיד עסוקה בשבילנו.
הרשו לי לתקן אתכם.
אמא שלי עובדת ב3 עבודות.
מורה, מנקה ועוד מנקה, במקום אחר.
כן כן.
ויש אפילו עוד עבודה לא קבועה היא מסיעה אנשים שונים למקומות שרוצים, מעין "מונית פרטית".
עכשיו, שוב, ייתכן וחלקכם מיד תחשבו שהיא עושה את זה בשבילנו, הילדים שלה!
הרי הכל יקר בארץ הזאת, וכסף זה דבר נצרך, ו"בזיעת אפך תאכל לחם" וכו' וכו' כיד הדמיון הטובה.
אם כן, בוודאי היא עובדת בשבילנו! בשביל לפרנס משפחה יקרה ברוכת ילדים!
בשביל אותם שחושבים כך אני אומרת: רגע.
אם באמת כמו שאתם סוברים היא עושה את זה בשבילנו, מדוע אם כן כשהיא כן נמצאת איתנו, קרי; הילדים שלה, ואני בתוכם, היא עדיין עסוקה בעבודה שלה? או באוכל שלה? או בסידורים, נקיונות, טיולים, חברים, שיחות, הודעות, פגישות, מטלות ומשימות שלה?

מה שאני מנסה להגיד, זה שאם המניע שלה שבשלו היא עובדת כל כך הרבה היה כדי לעזור לנו, כלומר בשבילנו, מתוך אהבתה אותנו, אזי כשהיא כן הייתה איתנו היא הייתה משקיעה את כל כולה וכל כוחה כדי להיות איתנו, לצבור חוויות, לשתף, לשמוע, להקשיב ולעשות את תפקידה האימהי!
אבל זה לא כך.
זה פשוט לא כך.
מה שאומר שהיא לא עושה את זה בשבילנו, כמה שזה כואב. היא עושה את זה בשבילה.

יום אחד נמאס לי.
החלטתי שאני אומרת על זה לאבא שלי, ואמרתי.
אמרתי שאני לא יכולה ככה.
שאמא כל היום בעבודה, שהיא לא בבית, לא מורגשת.
ואבא שלי?
הוא...
הסכים איתי.
הוא פשוט הסכים איתי, וחיזק את עמדתי.
הוא גם צידד בכך שאמא מבלה יותר מדי זמן בחוץ ופחות מדי בפנים.

והשהות בחוץ? כנראה השפיעה על אמא שלי.
היא הכירה אנשים.
יותר נכון, חברים.
בנים.
אחרים.
שהם לא אבא שלי.

אוקיי. זה התחיל בעבודה. הכירה מישהו שהיא עבדה איתו.
בהתחלה, הם היו עובדים ביחד.
רגיל.
אחר כך, מילה, שתי מילים, משפט, שיחה החלפת מספרים ו...קשר.
שאני אומרת קשר אני לא מתכוונת למה שאתם חושבים חס ושלום. אמא שלי דתיה, וגם אותו "חרדי".
כן, הוא היה חרדי.
בכל אופן זה לא משנה, כלשון חז"ל "אין אפוטרופוס לעריות".
בקיצור, היא דיברה איתו, מדי פעם שיחות, מדי פעם הודעות ואפילו, אם תחשבו שזה לא מספיק, הוא גם הסיע אותה כמה פעמים ואפילו לקח אותה ועוד כמה ילדים מהמשפחה שלנו לטיול.
גם אני הייתי שם.
אני,
אמא שלי,
אחים שלי...
ובן אדם זר.
ולא משנה שהכרתי אותו, את השם שלו, ידעתי שהוא עובד עם אמא, ושהוא חרדי, ויהודי, וטוב, והוא עוזר לנו, והוא הבן אדם הכי "מלאך" עלי אדמות,
עדיין.
הוא לא אבא שלי.
למה הוא בקשר עם אמא שלי?!
למה ל ע ז א ז ל ? !

עכשיו, אני מניחה שמי שקורא את זה לא שומר תומ"צ לעת עתה, בכל זאת, שימו לב לפלטפורמה ב"ה אנחנו נמצאים עכשיו.
ובגלל זה חשוב לי להבהיר לקהל הלא דתי לעת עתה,
אצל הדתיים, ובפרט חרדים, אין מצב כזה קשר של בע"ח ואישה אם הם לא זוג!
אולי שלום, אולי זה דוד ומחליפים משפטים פה ושם, אבל קשר כ ז ה ? !
Never!

טוב.
מחזיקים ראש? כי אני יכולה לחפור עוד הרבה.
כי שלי הרבה מה להגיד ומעט מדי מילים או למי להגיד...
עם כל הכבוד גם בשביל חברות הסיפור הזה יותר מדי...
לא משנה, נמשיך.

אוקיי. הקשר הנ"ל מעט התרופף.
ואמא שלי כמו אמא שלי ישר "נקסט", לאדם הבא.
"ברוך" קראו לו בשם בדוי.
היא תמיד אמרה לאחים שלי "מי רוצה ללכת לברוך?"
"מי רוצה ללכת לראות את הטרקטור שלו?"
הוא היה עובד בשדה..בגלל זה.
בכל מקרה כך היא תמיד אמרה, ותמיד לקחה רק את הקטנים. כלומר רק את האחים הקטנים במשפחה שנעו, דאז בין גילאי 5 ל8. כלומר ניתן מיד להסיק שהיא לקחה ילדים תמימים שלא מבינים שום דבר מהחיים שלהם כדי שלא יקלטו את הסיטואציה כמות שהיא.
מפה לשם אימי יצאה לבקר את האיש הלז מדי יום ביומו.
כאן תם עידן "ברוך", או לפחות כאן חשבנו...


יום בהיר אחד, אחרי כמה זמן, היא הודיעה לנו שהיא הולכת לטיול במדבר עם חברה.
רק היא.
וחברה.
טיול.
מדבר.

וואט??? אני מוכרחה חציין שלאמא שלי, מחילה מכבודה, אין חברות טובות עד כדי כך שהיא תצא איתם לטיול. יש לה חברות ילדות, שהיו אחלה חברות, והיא מחליפה מילה עם השכנה במעלית.
אבל חברה טובה עד כדי כך שהיא תצא איתה לטיול? משהו פה מסריח...

אוקיי.
תהני, ביי.

ביקשנו תמונות.
מהטיול, מהחוויה, שתספר איך היה!

קיבלנו תמונות.
של המקום, של הנוף, אפילו של המפה המשעממת של אותו אתר של הרט"ג.
אבל לא קיבלנו תמונה של אמא וחברה שלה.
מתבקש, לא?
מה כן קיבלנו? את כל התמונות לעיל ותמונות מדי פעם של אמא. רגע, איפה החברה???
ולא היא לא ביישנית תאמינו לי.
ולא, היא לא רוצה שלא נראה אותה.
ולא, היא לא חוששת לצאת לא פוטוגנית.
היא פשוט...
לא קיימת!

עוד חשד התווסף לרשימה... ה' יעזור.

חחח, חשבתם שזה נגמר פה?
מחילה, טעיתם.

הבא בתור והגרוע ביותר עוד לפנינו...
זה רק הלך והחמיר עם המצב...
טוב.
בואו פשוט נפרוס את העובדות על השולחן.

"האחרון" לעת עתה, ה' ישמור, היה אלי, שם בדוי כמובן...
נקצר את הסיפור:
אמא שלי הסתבכה במשהו.
הוא עזר לה במסגרת תפקידו.
ואז זה כבר הפך להיות לא במסגרת תפקידו.
החלפת טלפונים.
קשר.

היי, תעזור לי בבית פה.
היי, אני צריכה גם את זה.
אה כן, תכיר אלה הילדים שלי.

ואז אנחנו התחלנו להכנס לתמונה, שמאוד היינו שמחים שלא הייתה מצטיירת מלכתחילה..

אותו אלי התחיל לקנות לנו דברים.
מלא דברים.
כל דבר שאנחנו היינו מבקשים.
כ ל. ד ב ר.
דוגמאות? אין בעיה.
נעליי אדידס ג'ורדן, נייק.
רעבים? המבורגר וצ'יפס לכל אחד. נמשיך מהמסעדה כולל משלוח ושתיה.
סתם יום רגיל? קחו מאה שקל.
וכיו"ב...

טוב, ילדים כמו ילדים נותנים להם סוכריה והם שותקים...
אבל אני הייתי סקפטית...

העלילה התפתחה.
כולם אהבו אותו, אמא שלי הכי.
כמובן, דיברה איתו וכו'
יום אחד אפילו נסעה איתו לאיפה שהוא וכשאני חזרתי, מוקדם מהרגיל מביה"ס, ראיתי אותה חוזרת מאיפשהוא לבית, אף על פי שהיא הייתה אמורה להיות בבית, או בעבודה...
קיצר חזרנו מביקור אצלו, איתו, אני כבר לא יודעת...
טוב, הבלגתי.
אמא שלי הרי בן אדם עצמאי, חזק ויותר מהכל, מה שהחזיק אותי זה שהיא ד ת י ה. היא דתיה ואפילו חרדית באיזה שהוא אופן. היא בחיים לא תבגוד באבא שלי, ה' ישמור.
למרות שגם ללא בגידה הקשר הזה מאוד חרה לי.

לפני שתשאלו איפה אבא שלי בסיפור,
הנה הוא נכנס ממש עכשיו.

אבא שלי שמע על אותו אדם, ושהוא מפנק אותנו ובתור אחד, שתודה לאל, באמת אכפת לו ממנו, ואוהב אותנו, הוא שמח שאנחנו מקבלים דברים.
ולא אבא שלי לא טיפש.
הוא חכם מאוד.
כשלמד תואר היו צריכים להחזיר לו כסף במקום שהוא היה צריך לשלם. זה לא חשוב אבל זה רק כדי להדגים לכם שהוא באמת באמת חכם.
הוא פשוט לא ראה את מאחורי הקלעים, ובנוסף, הוא גם גבר, וגברים, מחילה, פחות רגישים ל"details".

קיצר.
נקודת השיא הייתה פה:
יום אחד הוא הגיע אלינו לבית כבר מהבוקר.
למה? כי אמא שלי טענה שהייתה אזעקה והכניסה אותו.
נכון, זאת הייתה תקופת אזעקות, אבל בגלל זה להכניס אותו? הצחקת. לא, לא עבד לך. חמודה, את אולי אמא שלי ומבוגרת ממני בכמה שנים כך שיש לך יותר חכמת חיים, אבל הבן אדם הזה, כל אחד היה יודע שהוא האחרון שיפחד מאזעקה ויברח לממד. זה ממש לא תירוץ שהייתה אזעקה. את סתם רציתי להכניס אותו מסיבה שאני לא יודעת למה.
או שכן.
כי אחרי שהוא הגיע היא שלחה אותי ללכת איתו לקנות משהו.
חוץ מזה שזה איסור "ייחוד" שאני אלך איתו,
מי שרוצה מוזמן להרחיב על המושג הזה בויקיפדיה,
זה גם חוסר אחריות,
למה לעזאזל את שולחת אותי עם מישהו שאני לא מכירה?
טוב, לא משנה. כיבוד הורים, לא?
הלכתי.
הכל היה בסדר מבחינת המגע, למי שתוהה.
אבל מה שכן היה לא בסדר, במילים מ א ו ד עדינות הוא זה שכשהיינו בחנות מחכים למוכר שיסכם לנו חשבון, אחותי התקשרה. הקטנה. והוא שמר אותה בתור, שם בדוי, "ליה ביתי האהובה" מי הבת שלך???
ס ל י ח ה ? !
הייתי בשוק.

לפני שעיכלתי קרה הנורא מכל.
ה' ישמור.

הוא התקשר לאמא שלי. ועל הצג, של הטלפון, היה כתוב...

שם בדוי, כמובן,

"ליאת, שם משפחה שלו, אשתי האהובה"
עם תמונה שלה, שהיא 99 אחוז שלחה לו.

הלב שלי התרסק, והוא גם ככה לא היה הכי שלם...
מאז האמון באמא שלי נסבר סופית.

אמרתי לאבא שלי.
כי אבא שלי יקר לי, ואני אוהבת אותו, ותמיד הייתי ילדה של אבא, אז אני לא אחסוך ממנו מידע כזה.

ואם חשבתי שהלב שלי התרסק...
טעיתי.
הלב של אבא שלי פשוט נשבר לרסיסים...
ראיתי את הכאב בעיניים שלו, וכל מה שחשבתי לעצמי זה למה אני בסיטואציה הזאת? אני בסך הכל בת 17. אני אוהבת את אבא שלי. ומשתדלת גם אתר אמא שלי, אבל למה לעזאזאל היא עושה אץ כל הדברים שמונעים ממני לאהוב אותה? זה כאילו אני מנסה להגיע אליה, והיא, בכל דרך אפשרית מציבה לי מכשולים ומסיטה אותי לשביל של לשנוא אותה.

טוב, נסיים את הסיפור לבינתיים למרות שיש לי עוד הרבה סיטואציות לא נעימות עם אמא לצערי.

אבל המקרה הזה נגמר בזה שאבא שלי אמר לנתק קשר עם אותו בן אדם.
הוא הזהיר את כל הילדים.
תמכתי בו, עזרתי לו, הזהרתי בשנית.

וזהו, ניתקנו קשר...



לפחות ככה חשבתי.
אמא שלי לא ראתה את זה בעין טובה.
היא אמרה שאותו אלי עשה את זה מתמימות והוא לא באמת כזה, ושהיא לא רואה את הצעד שלנו לנתק קשר כצעד נכון.

והיא, אם אתם שואלים אותי, כן ממשיכה לשמור איתו על קשר.
היא גם אמרה באיזה שהיא סיטואציה שאם אנחנו לא רוצים אנחנו לא חייבים אבל היא צריכה את העזרה שלו בכל מיני דברים.
תסבני אנשים אחרים.
גועל נפש, באמת.


והיום גיליתי שגם אחותי הקטנה עדיין מדברת איתו בוואצאפ. 99 אחוז אמא שלי אמרה לה להמשיך לדבר איתו כדי ש יא תהיה הילדה החמודה שבין הקשר שלהם...

יש לי 2 אחוז אבל הייתי ממשיכה בכיף.
אני רק רוצה שתגידו לי,
זה נשמע לכם נורמלי?
הגיוני?
מה אמורים לעשות עם זה?
האם זה מוצדק שאני כל כך שונאת אותה?!?!?!