מאז ומתמיד אני הרגשתי מאויימת על ידי אחותי, עשיתי משהו לא בסדר?

מאז ומתמיד אני הרגשתי מאויימת על ידי אחותי.
כל דבר שלא הולך כמו שהיא רוצה היא מתחרפנת ופשוט מתעצבנת.
היא לפעמים צועקת עליי וזה כלכך מלחיץ ומפחיד אותי, ברצינות, אני לא בנאדם שרב עם אנשים כי זה מפחיד אותי. יכל להיות שזה בגלל שההורים שלי גרושים מגיל נורא קטן (חמש בערך) ותמיד היו צעקות בבית וריבים, גם עם אחותי ואח שלי.
תמיד כשהיא צועקת אז אני פשוט שותקת, נותנת לה לצעוק עליי ולהוציא אותי קטנה ולפעמים כל כך באלי לבכות אבל זה עוד יותר מעצבן אותה אז אני עוצרת את הדמעות.
זה לא רק שעליי היא צועקת, גם על אמא שלי ועל אחשלי. האווירה לידה תמיד מתוחה ובגלל זה אני לא יכולה לשהות לידה.
יש בה גם צדדים טובים זה לא רק שהיא ככה כל הזמן, היא נדיבה וכיף איתה לפעמים, אבל שוב - אני לא יכולה להיות לידה בשביל שלא תתפוצץ פתאום. אני תמיד נזהרת במה שאני אומרת לה למרות שאני מעדיפה בכלל שתתנתק ממני לגמרי כי היא פשוט לא עושה לי טוב.
אנחנו לא מבית מרוקאי אבל כן רצינו לעשות מימונה. אמרנו לאישתו של אבא שלי מה לעשות (היא נאפלית אז היא לא יודעת). אז הכל טוב ויפה אז באנו לאבא שלי וגילינו שיש אורחים ושהיא הכינה לפני שיצא החג (שעה בערך) ואחותי לדעתי ממש הגזימה עם התגובה שלי, היא אמרה שהחג לא יצא ושאסור לעשות ושזה לא בסדר מה שהם עשו ולכן לא באלה לאכל עכשיו, היא גם הוסיפה ואמרה שגם אחרי שיצא החג היא לא תאכל כי זה נעשה לפני, אבא שלי, כמובן, נורא נפגע מהתגובה שלה (כל זה קרה בסלון ואישתו לא הייתה שם). הוא הסביר לה גם שמי שלא שומר שבית מבחינתו החג יצא בכלל אתמול בלילה ואנחנו לא מבית דתי. היא אמרה לי להביא לה את התיק מהמטבח וכך עשיתי והיא יצאה מהחדר האחורית בלי לאמר להתראות ולא כלום.
מנקודת מבט שלי - זה ממש לא בסדר מה שהיא עשתה, אישתו של אבא שלי ממש נפגעה ממנה וראיתי את הדמעות בעיניים שלה, היא עשתה את זה בשבילנו כי אנחנו רצינו, היא בכלל לא ידעה מזה מימונה, הסברתי לה שאין מה להתרגש ושהיא תמיד ככה.
אחרי שסיימתי לאכל והכל אבא שלי לקח אותי לאמא שלי. לקחתי בשקית מופלטות ועוד כמה דברים שהיא הכינה. איך שנכנסתי לדלת היא ישר שאלה אותי מה הבאתי, עניתי לה שזה מופלטות, היא שאלה למה ועניתי לה שזה בשבילי ושאני רוצה. אמא שלי רצתה לטעום ולכן הבאתי לה, היא שוב שאלה למה הבאתי ושוב עניתי לה שזה בשבילי, ראיתי את העצבים שלה מתקרבים יותר ויותר כי עם כל דיבור שלה הטון עולה יותר ויותר. שמתי את זה במקרר והלכתי לטעום ממה שאמא שלי הכינה, כאן כל הבלאגן התחיל, היא שאלה אותי מה אבא אמר ורשמתי לה כבר בהודעה מיקודם מה הוא אמר, אז אמרתי לה "מה שרשמתי לך בוואטאפ" והיא לא שמעה אותי אז אמרתי שוב, והיא עוד פעם לא שמעה אז אמא שלי אמרה ורציתי רק לעוף מישם והיא סוגשל שאלה אותי שוב בצעקה כזאת, וצעקתי כמו שאני לא צועקת בחיים ברצינות, צעקתי כל כך חזק "תעזבי אותי כבר", שמעתי אותה מלמלת "מטומטמת" ופשוט הלכתי לחדר ונעלתי אותו. הידיים שלי רעדו נהייה לי חם והפרצוף שלי פשוט נהייה אדום, היה לי נורא קשה לנשום ופשוט התחלתי לבכות בלי סיבה. היא דפקה על הדלת חזק, לא רציתי לפתוח לה אבל עוד שנייה היא הייתה פורצת אותה בעצמה, היא שוב שאלה אותי מה אבא שלי אמר ועניתי לה את אותו הדבר, ואז היא התקרבה אליי עם הפנים שלה ואני הלכתי אחורה והיא שוב התקרבה ואמרה לי "יופי, עכשיו תמחקי את הפרצוף הזה מהראש שלך ותשכחי שיש לך אחות אי פעם" ויצאה מהחדר. אחרי זה היא שלחה לי הודעה "שקרנית צבועה ומגעילה זה מה שאת!" לא הגבתי על זה. פשוט נעלתי את הדלת וניסיתי להירגע.
אני באמת לא יכולה לחיות איתה יותר, אני שונאת אותה ומתעבת אותה, זה לא רק אני זה גם אח שלי וגם אמא שלי לא יכולה איתה יותר. היא בת 27 ואני רק מחכה שהיא תעוף מהבית ותגור בבית משלה, רק שתלך.
עכשיו לשאלה - עשיתי משהו לא בסדר? לבקש ממנה סליחה? איך לעשות את זה? זה לא עניין של כבוד אני פשוט מפחדת מהתגובה שלה כי אני לא יודעת איך להתמודד עם זה. מה אתם חושבים? להשאיר את זה ככה? אני לא חושבת שיזיק לי לא להיות איתה בקשר.