היי, אני ביאטריס, אבל אני מעדיפה שתקראו לי ביאה.
לפני שנתיים עליתי לארץ מספרד. זה היה בהפתעה, ורק כמה חודשים לפני העליה לארץ ההורים שלי הודיעו לי.
לא אהבתי את זה. למען האמת, במשך תקופה שלמה סירבתי לדבר עם המורה לעברית שההורים שלי שכרו לי, והתרסתי נגדם שספרדית תהיה השפה שלי לעולם.
הם היו עצובים, אני חושבת. אני כעסתי.
כשהגעתי לארץ לא דיברתי חצי מילה בעברית. בכיתה שלי היו הרבה מאוד בנים ומעט בנות, שהיו מפלצתיות אליי, אז התחברתי אל הבנים.
לקח לי המון זמן ללמוד עברית.
בינתיים המעגל החברתי סירב לקבל אותי לתוכו. ואני תקועה כאן, במקום שאף אחד לא רוצה אותי בו.
איך להתמודד?