האקסית הרסה אותי ויצאה עם חבר שלי, להילחם עליה או להמשיך הלאה?

שלום
זה הולך להיות ארוך אז תחזיקו חזק..

אז ככה:
הכרתי את האקסית שלי לפני כ 4 שנים באיזה פאב בעיר שלי.
אני הייתי בגיל 19 והיא הייתה בגיל 18 וניפגשו כמה פעמים עד שבאתי אלייה הביתה..
חיזרתי אחריה והכל היה טוב ויפה ונהיינו חברים במשך שנה וקצת..
במהלך השנה וקצת הזו לאט לאט היא הייתה מתחרפנת עליי,צועקת,מאשימה,מקללת,בוכה מכל דבר שהייתי עושה לא נכון (דוגמא: שכבתי איתה ואחרי שהכל יסתיים היינו במיטה איזה 10 דקות ואז אמרתי לה שאני קם לעשן סיגריה וכבר בא והיא הייתה משתגעת מזה.. אם הייתה נראת לה הדרך שקמתי מהמיטה לא נכונה היא הייתה נעלבת גם מזה).
היא הייתה מתקשרת אליי איזה 20 פעמים ביום ומדברת איתי מלא מלא פלאפון (3 שעות ומשהו ביום) וכל הזמן רצתה שאני אהיה זמין לא משנה מתי ולא משנה מה,אחרי נגיד שעשינו אהבה היא הייתה משגעת אותי במיטה באיזה 2 בלילה איזה 3 שעות ברצף על כל מיני שטויות.. גם רצתה שנעשה סקס בלי קונדום ישר ופחדתי ואמרתי לה שעוד לא כי אני לא רוצה שיקרה איזה משהו רגע כי אני גם הייתי הראשון שלה ובאמת שניסיתי להסביר את זה בצורה הכי טובה וגם על זה היא התהפכה עליי וקיבלה את זה הכי לא יפה שיש... ואז בסביבות ה 8 חודשים שלנו היא התחילה להשתמש במילים מגעילות מהפה כגון: (לך תזדיין,יאפס,אתה לא גבר) וכל דבר שהיה קורה אם נגיד היא הייתה מתקשרת ולא הייתי עונה ישר ואז הייתי חוזר אלייה אחרי איזה שעה היא הייתה עושה לי על זה סרט במשך שבוע! הסברתי לה שאני לא יכול להבטיח לה שאני תמיד אענה לשיחות ממנה ולא מאף אחד כי אני לא רובוט ולפעמים עסוקים,לא רואים,שוכחים את הפלאפון וכו' (וכן היינו מדברים כל יום מלא מלא מלא מלא) אפילו בתקופה שהיא הייתה בטירונות כל יום בלילה הייתי מדבר איתה עד שהיא הייתה נרדמת לי בפלאפון אבל לא היה אכפת לי כי אהבתי אותה ורציתי שהיא תרגיש שאני שם בשבילה.
הגענו ל 10 חודשים ביחד וזה כבר התחיל להיות ממש מלחיץ.. חברים שלי אמרו לי שאני כבר מתנהג כמו זומבי,שאני לא מדבר איתם כמעט,שהיא הרסה אותי,שאני לא מי שהייתי,שאני בזמן האחרון כל הזמן עצבני בגללה ובגלל מה שהיא גורמת לי אבל עדיין הייתי עיוור.. הגיע השנה וקצת שלנו ביחד וקרתה איזו מריבה שהיא קיללה,זרקה עליי זין והיה נראה שלא היה אכפת לה ממני בכלל אז אמרתי לה שחלאס ושהיא לא יכולה להתנהג אליי ככה יותר והיא חייבת להפסיק עם זה והיא עדיין הייתה ממשיכה לזרוק עליי ז*ן.. אפילו דיברתי עם חברות שלה אז שירגיעו אותה,שיבדקו מה יש לה ולמה היא ככה עד שבסוף התפוצצתי וניתקתי את הפלאפון לאיזה שבוע כי כבר הרגשתי שאני הולך לקבל התמוטטות עצבים! מפה לשם היא הייתה שולחת לי הודעה אחת יפה ואז ישר אחרי איזה שעה 2 הודעות מסריחות עם קללות וזה עוד יותר בילבל אותי כי לא הבנתי מה קורה איתה ולמה היא מתנהגת אליי ככה.. אחרי שבועיים חבר הזמין אותי לשבת אצלו לשתות משהו עם כמה חברים ושם היא התקשרה אליי והתחילה לקלל אז ידידה שלי חטפה את הפלאפון שלי כי היא ראתה שאני מתעצבן ואמרה במהירות "די לחפור לו כבר מה יש לך".. ישר לקחתי את הפלאפון בחזרה ואמרתי שלא התכוונתי בכלל לתת לידידה שלי את הפלאפון ושהיא חטפה לי אותו מהיד ושלא תקשיב למה שאמרו לה פה.. מאותו הרגע היא זרקה עליי עוד יותר ז*ן ונהייתה חברה של "חבר" טוב שלי שאשכרה היה יושב בבית שלי,אוכל אצלי,יוצא איתי וניסיתי להכיר לו אפילו את אחותה והכל ובום הם נהיו "חברים" איזה חודש בפייסבוק והכל וזה רצח אותי! מאותו הרגע הייתי חצי מת.. אחרי איזה שנה שלא דיברנו היא פתאום התחילה להתקשר אליי מחסום ואז הגיע מצב שהיא שלחה לי "רד למטה אני רוצה לדבר איתך".. ירדתי למטה והתחלנו לדבר ואז משם שנתיים וחצי שלמות שאנחנו מדברים לסירוגין (כל איזה חודש אנחנו נפגשים,מדברים כמה ימים,מסביר לה שאני אוהב אותה ולמרות הכל אני רוצה שנחזור) ותמיד היא הייתה עושה עליי פוזות ומקללת אותי כאילו אני מינימום רצחתי.. שנתיים וחצי שכל פעם שהיא מקשרת,בוכה,רע לה אני מדבר איתה,בא אלייה,שוכבים ואז אני ישר עוד פעם מתאהב בה אז פעם אחת אמרתי לה "מה את רוצה ממני X כי אני יודע שאני אוהב אותך אבל את לא יכולה להמשיך לשחק איתי ככה" והיא תמיד הייתה מאשימה אותי בפרידה שלנו אז.. ושוב.. כשנתיים וחצי תמיד הייתי פתוח,רציתי לחזור והראתי שיא רצינות..
עכשיו לפני בדיוק חודש וחצי זאת הייתה הפעם האחרונה שהיא דיברה איתי,הלכתי אלייה,שכבנו ואמרתי לה שאני אוהב אותה ושאני רוצה שנחזור להיות ביחד וחלאס כבר עם האון אוף הזה והיא שוב הייתה מאכילה אותי חארטות שאני לא בסדר,שאני חרא,שאני לא גבר,שאני שקרן וכו' וכל פעם מחדש הייתי שואל אותה "מה אני צריך לעשות בשביל שתאמיני לי כבר ותפסיקי לשחק את המשחק הזה?" וכל הזמן היא הייתה עונה "לא יודעת" ואז בחודש וחצי האחרונים שלחתי לה פעמים 2 הודעות ארוכות שסיכמו את כל מה שאני מרגיש וראיתי שהיא קראה אותם בוואצאפ ולא ענתה ואז אחרי חודש וקצת היא רושמת לי "יש לי חבר,אל תשלח לכאן הודעות יותר,נגמר!!"
מאז אני כועס על עצמי שננתי לה לשחק בי ככה וכועס עליה כבן אדם לא מתחשב ושהיא אשכרה משכה אותי כל הזמן הזה אולי בשביל כלום כי משעמם לה.. עכשיו אני יושב פה שבור,אין לי חשק לכלום וכל יום אני קם בבוקר עם ההרגשה הכואבת הזאת ברום הבטן שמלווה בבחילה עם מלא מחשבות שאולי הייתי צריך לעשות משהו אחר,להילחם עליה יותר או לא יודע מה כאילו פיספסתי את הרכבת..
נ.ב.
החבר הזה שלי שהיה איתה יש אצלה בבית בסלון עם ההורים שלה וסיפר להם מיליון חארטות לא נכונות + כל מה שהתעייצתי איתה לגביה כי חשבתי שהוא אשכרה חבר ותמיד סמכתי על חברים קרובים שלי.. מאז (שנתיים וחצי בפרידה הראשונה) היא לא הכניסה אותי פעם אחת לבית שלה.. שלחתי הודעות לאחותה,ניסיתי לדבר איתה על זה שאני רוצה להיכנס לבית שלה וכו' והיא תמיד הייתה ממציאה תירוצים ואומרת שזה בגללי..
היא לא יוצאת לי מהראש עכשיו ואני חושב שהפכתי לאובססיבי כלפייה ועכשיו כשיש לה חבר (אני לא יודע אם היא משקרת או לא אבל היא אשכרה אמרה לי "כששלחת הודעה לא עניתי כי ישנתי אצלו" וזה נשמע כאילו היא רוצה שזה יכאב לי ואז חסמה אותי בוואצאפ)

מה אני עושה? לאן אני ממשיך? אני מרוסק,אין לי ביטחון ואני כמעט ולא אוכל וכל היום עצוב עם ההרגשה המסריחה הזאת בבטן.. מה אני עושה אנשים? אני אוהב אותה..

מצטער על האורך ויש אולי מלא דברים שלא הספקתי לרשום כי אני לא חושב בהיגיון כבר ובטוח ששכחתי עוד מיליון דברים.. תודה לכל מי שיקרא וינסה לעזור לי..