החיים שלי סלט אחד גדול, מה לעשות?

שלום חברה,
ככה רציתי לפרוק קצת כי אני כבר מיואש מכל המצב הזה שאני עובר עכשיו.
אני עכשיו בכיתה י'ב

אני מרגיש מאוכזב מאוכזב מבחינת המון דברים שעוברים עלי וכל הרע שבעולם בא ונפל עלי בשנה וחצי האחרונות עם זה הריבים הבלתי פוסקים שהיו בין ההורים שלי הצעקות שהייתי מתעורר להם כל בוקר ועכשיו כבר לא כי הם בדרך להפרד, ההעלבות והניצול של הילדים בשכבה שלי שבגלל שהייתי בין הראשונים בשכבה שהוציא רישיון וגם אוטו פרטי אז באו וניצלו אותי ילדים שהייתי איתם בשלום שלום הפכו להיות נצלנים וניצלו אותי והייתי עיוור פשוט וגם מישהי שהיה לי איתה קטע והיא לא רצתה אותי וציונים גרועים בביה"ס ופציעה קשה שעברתי וגרמה לי לפרוש מכדורסל.

ממש הידרדרתי הידרדרות שלא עברתי בחיים.

לא הייתי מוכן מבחינה מנטלית לכל זה ופשוט הייתי בדיכאון כמה חודשים שבהם בקושי יצאתי מהבית לא רציתי להפגש עם חברים סיננתי מלא ובכיתי המון כמו ילדה קטנה כל העולם שלי התהפך השתנה מאדם טוב שהמורה שלו ומורים אחרים היו מעריצים אותי לאחד שאף אחד לא מתקרב אליו נהייתי טיפוס כזה רכרוכי בלי שמחת חיים בלי אושר בלי אהבה בלי חשק לקום מאדם מצחיק נהפכתי לאדם מבואס כזה שלא אוהב את מה שקורה לי.

היום ברוך השם המצב יותר טוב אני כבר לא בדיכאון שהיה לי פעם אני קצת יותר שמח אבל עדיין מרגיש ששום דבר לא משתנה כיאלו זה מה שיהיה לי כל החיים כל הירידה הזאת שבאה בשנה הוחצי האחרונות פשוט הרגה אותי הרגה את האני שלי בפנים הרגה אותי שינתה אותי ב-360 מעלות ולפעמים פשוט בא לי לברוח מכל הבעיות האלה ואני מנסה כמה שאפשר מה שמחזיק אותי זה הספורט שאני עושה לבד הריצות וזה אבל המסגרת שהייתי בה שהייתי שמח לבוא אליה לקבוצה שלי שכל אימון פשוט שיחרר ממני את כל העצבים והלחץ שהיה עלי זה פשוט השכיח ממני גם זה אין לי עכשיו.

עכשיו אני יותר משתגע כי לא רק שאני מרגיש ריקנות המצב שלי בבית לא טוב ההורים שלי בריבים בבתי משפט על הבית עלי ועל האחים שלי על הכלכלה ותאמת לא הופתעתי אני ידעתי שזה יקרה כי אף פעם לא היינו משפחה מושלמת וטובה תמיד כולם היו בנפרד בקושי היה יוצא לי לדבר עם אבא שלי או אמא שלי על מה שעובר עלי בחים בביה"ס הייתי שומר הכול בלב שאין לי מושג איך הוא מצליח לספוג כל כך הרבה ועדיין להישאר איתי ולהיות אחרי הכול עדין אותו אדם שהייתי לפני למרות כל המפלות שעברתי.

אבל עכשיו יש לי רק דבר אחד בראש אני מרגיש פשוט שמה שבאמת יכול להחזיק אותי ולהמשיך קדימה היא לצאת ממעגל הרווקים ממעגל הבדידות ולמצוא מישהי שאוכל לשתף אותה בכול מה שעובר עלי שאוכל להיות איתה לצאת איתה להצחיק אותה לשמח אותה ולמלא את החיים שלי איתה ואני עכשיו שמצאתי מישהי כזאת אבל אני מרוחק ממנה כבר המון זמן אני מפחד מפחד לנסות עוד פעם להגיד לה מה אני מרגיש כבר המון זמן שאני לא מדבר איתה אנחנו נמצאים בסוג של ריב לא ברור כזה לא יודע איך להסביר פשוט ניתקנו קשר וכבר איזה 3 חודשים לא מדברים ואנחנו נמצאים במצב לא ברור והמצב הזה ככה לפני שנה ניסיתי ואמרתי לה מה אני מרגיש והיא אמרה שאנחנו לא מכירים מספיק (מי שרוצה לדעת מה ההמשך שיקרה את השאלה הקודמת שלי) אני חסר ניסיון, אני לא התנשקתי עם אף אחת, לא "עשיתי" את זה עם אף אחת ולא יודע להסביר המצב בינינו מסובך מאוד ואני חושב לעצמי שאם אנסה עוד פעם זה לא ילך גם הפעם אני לא יודע מה קורה מחוץ לביה"ס עם מי היא מסתובבת אולי יש לה חבר אולי היא בקטע עם מישהו אני לא יודע כלום אבל מצד אחד יש קטעים שאני אומר לעצמי שאני חייב להמשיך קדימה ולהפסיק עם זה זה לא יקרה אבל מצד שני יש את הכן את האפשרות של נגד כל הסיכויים ואני לא יודע אני מפחד מאוד.

איתה הייתי מדבר על הכול על מה שעובר עלי בבית עם המשפחה עם האחים שלי הרגשתי פתוח איתה והיא הקשיבה גם כשהיא הייתה עסוקה היא הייתה בשבילי כל פעם שהייתי צריך לפרוק כל פעם שדיברתי איתה הרגשתי שהיא כיאלו הפסיכולוגית שלי למרות הכול אני אוהב אותה ומוכן לעשות בשבילה הכול אם רק היא הייתה מבינה, מבינה שאיתי היא הייתה הכי מאושרת בעולם הייתי מסיב לה אושר מה שכל אחת מחפשת.

האם לנסות איתה עוד פעם אחת אחרונה להחזיר את הקשר?
איך אני ממשיך קדימה מפה?