אני לא יודעת איך להתחיל לבכלל להתיז ולהשפיץ מלל על הדף. איפה מתחילים ואיפה מסיימים. ייאוש, בדידות, דכאון ומעט מולקולות פסיכואקטיביות כנראה גרמו לי לנסות בכלל, למרות שמדובר בכרוניקה של מוות ידוע מראש. אך אולי, רק לרגע, אשלה את עצמי, אתבזה, ואנסה. או הו -קפץ ריבוע מצד שמאל על הדף, מצטטת, "המערכת זיהתה כי ייתכן ותוכן שאלתך מתייחס לחוויה של פגיעה מינית. אנחנו מציעים לך לפנות גם לקווי..."לא פגיעה מינית, לא פיזית ולא קוגניטיבית. אין קו חירום שיכול למצוא הגיון בתרביך הזה. בכל מקרה, כמו שהתחלתי...לשם רקע. כרגע סתם אחת בת 23, צמחה מהביבים, בת להורים מהגרים נטולי השכלה שקירצפו חרא מתוך אסלות של אנשים זרים. הילדה הפתיעה, חונחנה לה אי שם בשלהי כתה ג, אמא ויתרה על תכנית המחוננים - אין כסף להסיע את העוללה באוטובוס כל יום. כמה שנים ורדרדות, כמה שנים שחורות. הדבר צמח לגובה של 1.70, משקל שנע בין 65 [בולמוסי הכילה] ל39 [הרעבה קיצונית]. דכאון, חתכים, כדורים, שתיה ועישונים. אפשר לסכם בזה את גיל ההתבגרות. איכשהו הדבר הצטיין בכל אשר עשה. 3 שנים אחרי, ההזמנה לטקס חלוקת תעודות מאוניברסיטת משהו הגיעה. היצור הצטיין לו בתואר שבחור לו ברנדומליות. זה גם הצליח להשתחל ללמוד בחו"ל ולמצוא עבודה טובה במקום פריסטיז'י למדי. אנשים חשובים יושבים עם כוסית שאטה גולן עם אותו דבר מוזר. שואלים לעצותיו. וייום אחרי יום, מתעורר לו הייצור, וטוב מראה הוא, וממשיך בעשיה. על פניו, יש הכל לדבר. השכלה,השכלת המשך בדרך, עבודה, רשיון לעסוק במקצוע מבוקש,עסק, בן זוג, יופי, כסף. אך המוות נושף בעורפו; נשיפות מצחינות, קרות דוקרות מזהמות את פניי, בכל אשר אפנה ואלך. זה הולך לקרוץ בכל רגע. כי הכל הוא הצגה אוונגרדית במיוחד. לפעמים, מתפללת שיחזרו הפרעות האכילה, כך אולי הדכאון יחוויר לידן. איך אני נחלצת מזה? לא פסיכולוג. תודה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025