שלום לכולם, רוצה לשתף את מחשבותיי ורגשותיי. התגייסתי לפני חמישה חודשים וחטפתי כאפה כמעט כמו כל חייל. אני ממורמרת, גיליתי כמה אין לי כוחות נפשיים ושכל הביטחון שלי נעלם או אולי אף פעם לא היה שם. אני משתדלת להעביר את השירות אבל מוצאת את עצמי נכנסת לדיכאונות ועצבים. בבית לא שמים לב שמשהו עובר עלי, ואני לא מסוגלת לשתף או לספר להם. הבן אדם היחיד שבאמת דיברתי איתו הוא חבר שלי, ובאמת אמרתי הכל. המשפחה מקשה, לא מבינים, גורמים לי להרגיש קטנה ובגלל כל המילים שאמרו זה גרם לי ליצור כעס ואנטי כלפיהם. אני מוצאת את עצמי ברוב היום עם כאבי ראש ועצבים לא מוסברים, רצון לבכות ולהסתגר.
אחרי ששיתפתי את חבר שלי שניסה לעזור, אני מסרבת לדבר ולפתוח את הכל מהתחלה. זה גומר אותי לדבר על זה ולהתחיל לבכות ולהיכנס למחשבות שוב.
אז אני נושמת עמוק ומנסה להעביר יום ועוד יום... אבל כמה עוד אפשר? לא מתחשק לי לעשות כלום, ואני ברוב הזמן מעמידה פנים שהכול טוב.
חייבת לציין, אני לא מתכוונת לצאת מהצבא. אני אסיים את השנתיים האלה עם כל הקושי שיש.
ואם הצבא זה הכנה לחיים, אז אולי אני לא בנויה אל מה שאחרי הצבא? מאוכזבת בעצמי ברמה שאין כמותה, לא מבינה מה נסגר איתי, והקטע שאני לא מפסיקה לשהות בבסיס בשביל לנסות להתאוורר ולנשום.
אני לא אפנה אל ההורים שלי ואבקש עזרה/תמיכה מקצועית, לא רוצה לפגוע בהם שיחשבו שזה בגללם/חינוך/ חוסר תשומת-לב או הקשבה. מעדיפה להתפוצץ מבפנים. זה פשוט גדול עלי לפעמים.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025