אני במצב גרוע של דיכאון כבר הרבה זמן, מה עושים?

אני בן 18, כמעט 19, בשנתיים האחרונות אני די בדיכאון.
השנה האחרונה די חמור, ובחצי שנה האחרונה דיכאון די עמוק, (קרה שרשמתי כאן משהוא בקשר לפגיעה עצמית כאן באתר ובאו אלי שוטרים הביתה כי אשכרה חשבו שאני הולך ל...... כן, הבנתם. (אז לא, זה לא המצב בשאלה זו ובבקשה ממכם תנו להורים שלי לישון בשקט היום בלילה ותמנעו מהם את ההתקף חרדה של שוטר שמגיע אלינו ב1:00 בלילה.)
השאלה שלי היא דבר אחר לגמרי, אמא שלי רוצה לקנות לי פלאפון חדש ומקציבה לזה 2500 שקל. אני לא מסכים לזה (למרות שממש בא לי פלאפון חדש, שלי ישן ונתקע המון המון פעמים ומכניס אותי לעצבים, במיוחד בשיחות ווצאפ).
הורים שלי לא עובדים בעבודות עם שכר גבוהה- אחד אב בית ואת סייעת, שניהם עובדים בבתי ספר.
בשנתיים אחרונות אני בדיכאון די כבד, במיוחד בשנה האחרונה.
הייתי השנה בדיקור סיני ועכת אני אצל פסיכולוג.
כל העסק עלה כ3000 שקל עד עכשיו.
הורים שלי הם מהסוג שנהנים לתת, (למזלי אנחנו ללא עיניים גדולות ולמשל לא משדרגים רכב כל שנה, אלה עדיין נוסעים על טויטה קורולה משנת 94, שלשמחתנו עדיין נוסעת ברוך השם).
אמא שלי ומרת שיש לה כרגע כדי לתת לי פלאפון חדש.
אבל ממש לא נעים לי.
היית לי עכשיו תקופה של 5 חודשים שלא היה לי מה לעשות, לא לימודים ולא צבא, אבל אני כמו דפוק לא מצאתי עבודה ממש (ברולדין הייתי שעה אחת והרגשתי שם ממש דפוק כמו עלוקה, ופשוט ברחתי משם).
אני בן אדם עם ביטחון עצמי מאוד נמוך וזה דבר שמעיק עלי ביום יום, כמו שהבנתם, 5 חודשים לא עשיתי עם עצמי כלום.
גם בקורס קדם צבאי שהייתי בו ופרשתי ממנו לאחר 3 חודשים, גם בו הייתי בדיכאון.
וזה נימאס לי כבר! ואת הפלאפון החדש לא יהיה לי נעים לקבל כי לא עבדתי בשבילו אפילו קצת.
אני משתדל תמיד להיות אדם טוב לאחרים ולא לפגוע. וגם אומרים לי את זה לפעמים. אבל נמאס לי לפעמים! אולי אני סתם חרא של בנאדם?!
אבל ראבק, אני מתפוצץ כבר. מה אני יעשה עם החיים לשי, לעבוד בפאקינג רולדין השתפנתי?!
ועם בנות? איך אני בכלל אדבר איתן? כל דבר שאני עושה אני מרגיש בו דפוק.
ואנלא יודע איזה בחורה תרצה אותי ככה! וזה לא שאני מכוער, אני נראה בסדר פלוס מינוס..
אבל אני ממש במצב שאני מפחד שלא יהיה לי כלום בחיים!
אפילו כסף לבילויים אני לא מבקש מהורים שלי כי לא נעים לי מהם (למרות שהם לא מפסיקים לנסות להביא לי).
אני מתגייס עוד שבועיים, לא סגור לגמרי עדיין לאן, ואני מפחד שאני פשוט אשבר בצבא, בטירונות, אני לא מסתדר בקלות עם כל אחד ואני די ביישן ומתבודד..
ואני לא הטיפוס החברמני שלכל אחד אומר "אחי", אני גם לא הערס הארץ ישראלי המוכר שרוכב על אופניים חשמליות עם תספורת מוזרה שכל השיחות הכי עמוקות שלו עם חברים זה "אחי, את מי זיינת היום"?
לי יש חברים קצת יותר אמיתיים שאפשר להיכנס איתם לשיחות יותר עמוקות.
אבל אין כאלו כמעט בכלל.
בקיצור, מה אני עושה עם עצמי, אני כל כך בלחץ מהדיכאון שלי ומכל הדברים האלו עד שהפסיכולוג המליץ לי על כדורים אפילו. ועד שאני מגיע למצבים כמו ממש עכשיו, תוך כדי שאני כותב, שאני מרגיש חולשה והפנים שלי נראות נפולות, ואני נעשה פחות חד, ון הדיבור שלי נשמע מדוכא. ואנשים אומרים לי את זה לפעמים. וזה מציק.
וכשאני מרגיש ככה הייתי מת להכיר איו בחורה חמודה שגם היא ביישנית וצנועה וסתם להזרים איתה שיחות. (מה שנדיר מאוד שקורה לי, אפילו שיחות קצרות של דקה בקושי קורות). לאי ביטחון העצמי שלי תורמת גם בעיה באיבר המין (לא אימפוטנציה כמו שבטוח חשבתם עכשיו, נכון?) חחחח....
הבעיה שחלומות לחוד ומציאות לחוד. אני, בראש שלי, רואה את עצמי ללא חברה, ללא עבודה טובה, ובעצם ללא חיים, גם בעוד הרבה שנים.
לאי הביטחון העצמי שלי תורמת גם בעיה באיבר המין (לא אימפוטנציה כמו שבטוח חשבתם עכשיו, נכון?) חחחח....
איבדתי לחלוטין את השמחת חיים שלי, את הרצון בכלל לפתוח עיניים, כי כל העתיד ניראה לי שחור ברמה של חושך מצרים. אבל לפחות יש לי משפחה שאוהבת שזה מנחם אותי ממש בקטנה, וכשיש עונת מירוצים בפורמולה 1 אני עוקב אחרי זה בטלויזיה..
אבל עכשיו גם את המשפחה אני בקושי אראה, גם את החברים, וגם לתחביבים שלי לא יהיה זמן.. בגלל הצבא.
-אני מפורק נפשית. מה עושים1?!?!?
-והאם במצבי, הייתם מוכנים לקבל פלאפון חדש?
אהה וכמעט שחכתי:
שוטרים יקרים ואנשים יקרים שרוצים לדווח על השאלה הזו, בבקשה ממכם, אין פה שום תוכן אובדני. אז בבקשה ממכם, אל תגרמו לאמא שלי לעוד התקף חרדה ולאבא שלי לעצבים מיותרים ופשוט אל תבואו אלי שוב ב1:00 בלילה כמו בפעם שעברה. אני שואל באמתר הזה שאלות, כדי לצאת לנסות מהדיכאון, לא כדי לחטוף דיכאון מזה שאני אראה את אמא שלי בוכה אחרי ששתי שוטרים דופקים לה בדלת ב1:00 בלילה.
תודה רבה!
נ.ב (פרסמתי פה באתר פעם שאלה שבגללה באו אלי הביתה, היא הייתה קצת יותר בטוה מהשאלה הזו וכאמור, בסוף התברר שלא באמת התכוונתי למה שהיה רשום בה. אז ב-ב-ק-ש-ה ממכם תשאירו את השאלה הזו כמו שהיא, אחרת אין לי טעם לפרוק באתר הזה את מה שאני מרגיש, אפילו קמצוץ) תודה רבה!!