אוהבת קצין בן 28

שלום,

יש לי בעיה שהורסת לי את החיים, ואני לא יודעת איך להתמודד עמה.

העניין הוא כזה: מאז שאני זוכרת את עצמי, חיי החברה שלי אף פעם לא היו פוריים. אף פעם לא היו לי הרבה חברים. איכשהו תמיד מצאתי את עצמי מסתובבת תמיד עם חברה אחת, וכל שנה זאת הייתה משהי אחרת: בכיתה י' - מישהי בשם א', בכיתה י"א - מישהי בשם ק' ובכיתה י"ב מישהי בשם מ'.

היו פעמים בודדות שיצאתי עם יותר ממישהי אחת, ובכלל לא הרגשתי בנוח בחברה מהסוג הזה ולא נהניתי. כלומר, כשאני נמצאת בחבורה של אנשים (אפילו עם המשפחה שלי), אני מרגישה כאילו אני לא קיימת. אני משתדלת להשתתף בשיחה שמתנהלת ואני מדברת דברים לעניין, ואף אחד לא מתייחס אליי ואפילו לא מסתכל לכיוון שלי. זה כואב עד דמעות.

זו הסיבה למה אני נהנית להיות בחרת מישהו בודד: ככה אני במרכז, ומקבלת את מלוא צומת הלב, ולכן לא ממש מדאיג אותי שתמיד יש לי חברה אחת קבועה. אני מסכימה שיותר טוב כשיש לך מלא חברים ואני מאמינה שכל בן אדם שואף שיהיו לו מלא חברים, אבל לי באופן אישי יש בעיה עם המושג הזה, כי אומנם אני רק בת 18 אבל עברתי כבר כל כך הרבה בגידות שזה עצוב. כמעט כל אחת מהחברות שהיו לי בשנים הקודמות כל אחת בשבל כזה או אחר בגדו בי או עזבו אותי בלי אזהרה מוקדמת - פשוט ניצלו וברגע שכבר לא היו צריכות אותי עזבו.

גם מבחינה רומנטית אני לא ממש מוצלחת. החבר הראשון שלי היה בגיל 17 בערך. הוא היה חבר טוב של אח שלי, והייתי כל כך נואשת מבחינה רומנטית שבאתי אל אח שלי בוכה ומושפלת והייתי כל כך מעוררת רחמים שזה אילץ אותו להכיר לי אחד מהחברים שלו. הוא הכיר לי מישהו אקראי שלמד איתו באותה כיתה, אחד כזה שנראה טוב והוא בחור טוב. אהבתי אותו, והיינו ביחד שנה ומשהו. איתו גם התנשקתי פעם ראשונה וקיימתי יחסי מין פעם ראשונה. היה טוב, וטוב שהיה. בסופו של דבר ניפרדתי ממנו, כי היה לו חיסרון אחד ענק: הוא היה קנאי באופן יוצא מן הכלל. הוא היה פשוט מטורף מהבחינה הזאת. כשהיינו ביחד הוא כל הזמן בדק את הפלאפון שלי, את השיחות שלי עם אנשים בפייסבוק, כל בן שהיה לי ברשימת החברים הוא שאל מי זה ועשה לי כל מיני סצינות קנאה. זה היה בלתי נסבל. המערכת יחסים איתו הייתה כמו להיות בכלא. אפילו כשיצאתי לסידורים עם אבא שלי ועם אח שלי הוא היה מקנא.

כמה חודשים אחרי זה התגייסתי. בחרתי מש"קית ת"ש כי אשכרה האמנתי שבתפקיד הכי טוב להכיר בנים. איזו היה בסרט הייתי. זה תפקיד מזעזע, ואני מתעבת את היום שבו בחרתי בתפקיד הזה. שיבצו אותי בשייטת 13.

אני בצבא כבר יותר מחצי שנה, ולא הכרתי בינתיים אף אחד ראוי. הבנים פה מתנהגים מזעזע בכל מובן המילה: הם כפויי טובה, ולא מעריכים שום דבר שעושים בשבילם. הם כל הזמן משפילים אותי וצועקים עליי. הפחד הכי גדול שלי זה שיאנסו אותי פה.

שנה שעברה, בחודש אפריל הייתי בהשבעה של האקס שלי, השבעה של חיל ההנדסה. אני מחיפה והטקס נערך באתר הנצחה של החיל ליד י-ם, אז באתי כל כך מוקדם שכאשר באתי הייתי האורחת הראשונה. היה לי משעמם, אז הסתובבתי שם. ראיתי קצין ממש חתיך. אני ביישנית באופן קיצוני, אבל השרידים של נואשות מבחינה רומנטית עשו את שלהם. ראיתי שהוא עומד לבד, אז ניגשתי אליו והתחלתי לדבר איתו (אם הוא לא היה לבד לא הייתי מתקרבת אליו בכלל). היה לנו חיבור טוב, וביום שאחרי ההשבעה המשכנו לדבר בפייסבוק. דיברנו 6 שעות רצוף. סיפרתי לו על עצמי, ושהוא סיפר לי שהוא קצין תקשורת, משרת בפרקליטות הצבאית בקריה, בן 28... לא שאלתי אותו אם על הסטטוס שלו כי יצאתי מנקודת הנחה שאם הוא זורם איתי אז הוא בטח רווק. חוץ מזה, כשרק הכרנו הוא אמר לי שהוא לא בקטע של סטוצים, והוא בחור רציני בסך הכל. הוא אוהבת שיש לו חברה רצינית, ואמר לי שהייתו לו בעבר חברה של 3 שנים, 2 של שנתיים ואחת של שנה. נשמע אמיתי אבל אני לא פוסלת את האפשרות שזה חרטה, כי זה לא נשמע כל כך אמין.

כשהכרנו, לפני שנה, הוא ממש התלהב ממני. בימים הראשונים שאחרי ההשבעה הוא תמיד היה זה שיזם שיחות בפייסבוק וגם השיחות עצמן התנהלו ככה שהוא היה היוזם בהן. הוא כל הזמן רצה שניפגש שוב פעם, אבל אני דחיתי את זה כי אמרתי לו שאני עסוקה.

הוא שאל אותי כמה פעמים אם יש לי חבר, ומה קורה איתי מהבחינה הזאת. אמרתי לו שהיה לי חבר לא מזמן והיינו ביחד בערך שנה, וכעת אני לא מוכנה למערכת יחסים. זה היה שקר ואני כן הייתי מוכנה למערכת יחסים ויתרה מכך רציתי להיות דווקא החברה שלו!!! חירטטתי כי שיחקתי אותה קשה להשגה. לא תיארתי לעצמי שכל השטויות האלה הן לא לטובתי.

קיצר, הוא התייאש ממני והפסיק להתחיל איתי. הוא דיבר איתי, אבל רק פעם ב-3 שבועות. היו לנו שיחות משעממות על החיים האישיים של כל אחד מאיתנו.

כמה חודשים אחרי זה הסתכסכנו. הוא מחק אותי, וככה הקשר שלנו נותק. זה כל כך ביאס אותי שקשה לתאר. 4 חודשים אחרי זה הייתי שקועה עמוק עמוק בדיכאון, עד שיום אחד הלכתי לאיזה כנס שהתקיים בקריה, וראיתי אותו שם. התחלנו לדבר, וככה השלמנו.

הבעיה היא שזה שהשלמנו לא קידם את היחסים שלנו לשום מקום. נהיינו שוב פעם חברים בפייסבוק. הוא שאל אותי מה חדש אצלי, אם יש לי כבר חבר. אמרתי לו שהכל מעולה, ואין לי חבר. שאלתי מה חדש אצלו, והוא אמר לי שהוא משתחרר בקרוב. לא שאלתי אותו אם יש לו חברה, אפילו שנורא רציתי לדעת. הייתי מתבאסת נורא אם הייתי מגלה שמישהי אחרת תפסה אותו.

מה שהדאיג אותי עוד כשרק הכרנו זה שהוא מסתיר את הסטטוס שלו. אולי זה סתם לא בקטע רע, ואולי זה כי יש לו חברה? באמת שאין לי מושג, וזה כן הדליק אצלי נורא אדומה.

תקופה קצרה לפני שרבנו שאלתי אותו אם יש לו חברה, והוא אמר לי לא בדיוק. מה זה אומר, לכל הרוחות?

מאז שהשלמו עברו כבר חודשיים, ושום דבר לא קרה. לא דיברנו מאז.

מפריע לי שיש לנו כזה הפרש בגילאים ומפריע לי גם שהוא מנוסה מבחינה רומנטית ואוהב להשוות, אבל אני ממש אוהבת אותו ואני מוכנה להתפשר.

חברה שלי אמרה לי שבשביל לדבר מה ניסגר עם הסיפור הזה אני צריכה להיפגש איתו, כי לא ניפגשנו מספיק. התקשורת שלנו באה לידי ביטוי בעיקר בפייסבוק. מה אתם אומרים?

אני ממש רוצה להיות חברה שלו, הבעיה היא שהוא כבר לא נלהב ממני כמו לפני שנה כשרק הכרנו.

חוץ מזה, הוא אמר לי פעם שאני תמימה. חכול להיות שעשיתי רושם כזה, אבל אני לא. ההיפך הוא הנכון. עשיתי דברים איומים בבית ספר: רימיתי במבחנים, ולא סתם שליפים אלא ממש - עשיתי מתכונות עם חומר פתוח, הדלפתי מבחנים ומישהו ששכרתי עשה בשבילי מתכונות בזמן אמת. זה חלקיק קטן מהדברים האיומים שעשיתי.

מה אתם חושבים? מה עושים עם הסיפור הזה?