מרגישה פגועה כל הזמן בעבודה; למה אני צריכה להרגיש אשמה?

שלום, אני רוצה להבין מהי עוגמת נפש? ובכלל מה אפשר לעשות במקרה שאני כל הזמן מרגישה רע בעבודה שלי.

אני הייתי בהריון והתחלתי לעבוד כקופאית ברמי לוי, אחרי חודש של עבודה החלפתי סניף (רחוק מאוד מזה שהתחלתי בו) וההתנהלות בסניף היא פשוט גועל נפש.
גם מצד העובדים וגם מצד ההנהלה. (מנהל, אחראית כ"א, קופה ראשית וכד'..)

נכון שאני לא מלאך, יש דברים שעשיתי שהם לא בסדר, ועדין יש גבול.
כל הזמן נכנסים לי לחיים.

אני צריכה להצטדק על כל דבר שאני עושה,
בכלל אי אפשר לומר שם מילה בלי לחשש מזה שמישהו מהעובדים יספר על זה.
נניח נתתי את המועדון שלי לאחד הלקוחות, מה רע בזה אני לא מבינה?
חד פעמי... (אגב אותו זוג שנתתי להם מועדון הצתרפו אליו יום למחרת)...
ועשו לי מזה סרט.

המנהל פעם גם קרא לי לשיחה ואמר לי במפורש שאני בהריון ואין לו מה לעשות איתי, ז"א אם לא הייתי בהריון הוא היה מפטר אותי, בחיים שלי לא היה לי דבר כזה!
תמיד כל מעסיק שהיה לי היה מרוצה ממני.
תמיד היה לי כיף לבוא לעבודה, יש לי מוסר עבודה מאוד גבוהה.
וברור, אני כל הזמן מסתובבת רדומה ועם פרצוף של 9 באב, במקום עבודה כזה, איך אפשר אחרת?
כל יום אני מכריחה את עצמי לקום וללכת לעבודה.
ויש להם חוסר בקופאיות ואני לא היחידה ולא ה 10 שרוצה לעזוב.

עכשיו קרה המקרה הכי גרוע אצלי,

נכנסה אלי מישהי לקופה, חיכתה בתור עם קופסה של חיתולי פמפרס,
העברתי אותם, וסגרתי חשבון (הרגע שבו צריך לשלם),
ואז היא לקחה את הקופסה והלכה.
אמרתי לה "גברת תשלום", (ועשיתי תנועה של גיהוץ כרטיס עם היד)
היא אמרה לי בהצלחה והמשיכה ללכת,
חטפתי שוק,
אני עובדת במכירות ובכלל עם כסף מאז גיל 15.5 (אני בת 20 היום) ובחיים שלי לא קרה לי דבר כזה.
במשך כמה שניות ישבתי והסתקלתי עליה הולכת כי לא הבנתי מה קרה, אולי היא לא שמעה אולי עוד משהו.... בדיעבד ברור שהיא לא התכוונה גם לשלם לא משנה אם היא שמעה או לא..
אחרי כמה שניות שהסתקלתי עליה, מרוב שלא ידעתי איך להגיב, התחלתי לצחוק, (תוך כדי אני לחצתי על זמזם כדי שאחראית קו קופות תגיע אלי, כמובן שעד שהיא הגיע עברה "שעה" אבל זה לא משנה)

מאז נדבקו אלי, למה לא רצתצעקתקראת לשומרלא עשית ככה ככה ככה
הייתי בשוק! ומה זה משנה עכשיו? הדבר כבר נעשה. כל עובד כל אחראי כל מנהל כולם עם אותה שאלה.. והם גם מפיצים שמועות, לעזאזל בא לכם לדבר? אז תספרו מה שקרה בדיוק~ ולא איך שבא לכם.

אני סוג של עברתי אונס לפני שנתיים, וגם אז לא צעקתי,ולא כלום, ובמשטרה שאלו אותי גם למה לא צעקת ניסית להאבק וכאלה...

מה זה למה? כי ככה אני!

אז בסדר אני מבינה, ויודעת! שלא הייתי בסדר סבבה, אני חזרתי לפני חודש בערך מחופשת לידה,
ועכשיו אני בגלל זה (בגלל הגניבה) סוג של קיבלתי עונש מהמנהל, והוא הוציא אותי מהקופה, והעביר לארוז דברים, (מה שאנשים קנו לשים בשקיות) ולא אכפת לי לעשות את העבודה הזו, אבל אני לא יכולה,
למה? כי זה עבודה בעמידה במקום אחד, יש לי בעיה ברגל, שאני לא יכולה לשים נעל סגורה, (כמו נעלי ספורט וכאלה) משהו שלוחץ ועוטף את הרגל,
(היא מתלילה לכאוב לי כאילו שלא עובר לי דם לכף הרגל)
ואסור לשים נעל פתוחה כמו סנדל או כףכף (מבחינה בטיחותית)
וגם אני לא יכולה לעמוד במקום אחד אני יכולה לעבוד או בישיבה או בהליכה.
אני חייבת לזוז.

אז ביקשתי במקום לארוז (שזה עמידה במקום) ביקשתי לסדר מדפים, להוצי סחורה מהמחסן ולסדר אותה.. שזה הליכה.

והמנהל לא מרשה לי. הוא נתן הוראה לכל מי שרק אפשר היה שאני לא אעשה שום דבר חוץ מאורזנות.
(כששאלתי אותו למה הוא אמר לי, אני מעדיף שתהיי אורזנית בינתיים)

אחת הקופאיות שמה לב שאני כבר לא יכולה לעמוד, (ממש ממש סבלתי מכאב אותו יום) והיא כבר הציאה לי להתחלף שהיא תארוז קצת בשביל שאני אשב לפחות כמה דקות.

אמרתי לה שהם לא יכימו לי , הקופאית הזו שאלה ובאמת לא הסכימו לי, האחראית אמרה, קיבלנו הוראה שאסור לה לשבת בקופה. (וכנראה גם בכלל, לשבת)


זה היה אתמול, והיום, התילה לי דלקת בדרכי השתן, ממש פיפי כל שניה וצריבה חזקה, וגם אני לא יכולה לעשות את העבודה כמו שכתבתי למעלה. בגלל שזה עמידה במקום.

לא הצלחתי לתפוס את הקופאית הראשית, אז התקשרתי לאחראית כ"א שהייתה בישיבה, אז גם איתה לא יכולתי לדבר, שלחתי לה בסוף הודעה.
ושכחתי לציין את השם שלי.

היא מייד חזרה אלי, ושאלה מי זה, אמרתי את השם, היא אמרה לי שהיא עוד לא חברה שלי כדי שהיא תדע מי זו יכול להיות שהיא התכוונה לזה שהיא לא אמורה לשמור את המספר שלי בטלפון.. זה לא משנה היא אמרה לי שהיא לא חברה שלי די בתוקפנות, שוב הרגשתי אשמה אז לא בדיוק הצלחתי לדבר, ואמרתי לה שיש לי דלקת אמרתי לה כאילו חצי מהדברים, (התביישתי לדבר) אז היא אמרה לי תגידי הכל נורמאלי כדי שאני אבין,

אז אמרתי לה פחות או יותר מה שכתבתי רק מאוד בקצרה שיש לי דלקת ושאני לא יכול לעמוד מהמנהל לא מרשה לי עבודות אחרות,

מה שהיא אמרה לי על זה, הוא שכל הזמן יש לי סיפור אחר, ועם כל הרצון הטוב להתחשב ולעזור לי אי אפשר לעבוד ככה, ואני לא בדיוק זוכרת מה היא אמרה, אבל זה היה די מאשים.

אמרה לי טוב מה אני יכולה להגיד לך תרגישי טוב וזהו...

ונכון לא מזמן לפני כשבוע וחצי, אני איחרתי מאוד לעבודה ובהתראה של עד חצי שעה התקשרתי ואמרתי שאו שאני מאחרת או שאני לא מגיעה

אני התחלתי תהליך של גירושין, שעדין לא ברור בדיוק מה נסגר עם זה ובאותו יום בעלי לקח אותי ואת התינוק לאיזה מקום שאני לא הכרתי ליד הים והתחיל שיחה מאוד מאשימה כלפי של "יחסינו לאן" ולא היה אכפת לו לא מעבודה (שלי)
ולא משום דבר, אבל זה לא קשור לשאלה,

דיברתי עוד פעם (באותו יום) עם אותה אחת שדיברתי איתה עכשיו, והמצאתי לה שאני רחוקה מהעיר בגלל משהו רפואי ושבעלי צריך לקחת אותי והוא הודיע לי שהו מאחר.
אז או שאני מאחרת או שאני לא מגיעה והיא אמרה לי לאחר כי חסר להם עובדים..

נכון, זה לא בסדר, אבל מה? כאילו, מה הייתי אמורה להגיד לה ועוד כשבעלי לידי ואני לא יודעת מה הוא יכול לומר או לעשות כל רגע?..
למה אני צריכה לספר לה את הבעיות האישיות שלי? אני הרי לא נכנסת לה לחיים? (היא גם נעדרת המון כי הילדים שלה חולים) הם חולים כל שני וחמישי, אני אומרת לה כל פעם רפואה שלמה וזהו.לא מתערבת.

למה אני צריכה להרגיש אשמה כל הזמן?!