נמאס לי מאורח החיים בבית, יש לי תאווה חמורה למתוקים וקשה לי גם עם העוגות של אמא

אמא שלי היא אדם מקסים ואמא מקסימה, שלא יצטייר כאן אחרת. אבל יש בעיה אחת- אורח החיים הבריאותי בבית הזה.

אני בדיאטה. ומאוד קשה לי עם עצמי ועם התהליך שאני עוברת. מאוד. מלחמה יומיומית על כל קלוריה.
לאמא שלי יש אהבה גדולה לאפייה.
אני אפילו לא אדבר על הנפילות הקשות שהיו לי על העוגות שלה שנמצאות בכל פינה, על ההשמנה הקיצונית בגללן גם אחרי שהצלחתי להוריד 10 קילו. הרמתי ידיים מזה אחרי שהתחננתי שהיא תפסיק. הבנתי שזה מה שהיא אוהבת ואחרי חודשים קשים של תחנונים שתפסיק קצת עם העוגות ויתרתי. היא לא מוכנה, וזה מה שהיא אוהבת, ולה ולאבא שלי לא אכפת מענייני דיאטה אז אין לה שום סיבה להפסיק. נו, ניחא...

עוד בעיה, הארוחת צהריים.
אני מתחננת בפניה, מתחננת שהיא תכין את האוכל מקמח מלא. בריא יותר, מסייע יותר בתהליך ההרזייה. לא רוצה אוכל מעובד, לא רוצה חומרים כימיים. כשאני מבקשת היא רק אומרת איכס, וכמה שזה מגעיל מקמח מלא, ולא רוצה בכלל לחשוב אפילו על  האפשרות  להכין או אפילו לקנות את זה.
גם אח שלי בדיאטה אבל הוא לא יאכל קמח מלא, וגם היא לא, אז זה מה יש...
אתם יכולים להגיד שאני יכולה לקנות ולהכין בעצמי, אבל קודם כל אני גרועה בבישולים ויוצא לי די מגעיל. מילא זה, יש מתכונים ואפשר ללמוד. אבל היא אלופה בבישולים, והיא מכינה כאלה מאכלים שאתם לא מבינים... כל פעם משהו שונה. אני יודעת שזה נשמע כפוי טובה ואגואיסטי שאני מתלוננת במקום להעריך כביכול. ואני כן מעריכה. אבל בתכלס, פייר שאני אכין בסיר קטן ונפרד אוכל לעצמי ואסתכל על המוקפצים ועל הפסטות ועל התבשילים המדהימים שהיא מכינה ואני אסתפק במנה כל כך בנאלית וסבירה? אני ממש לא קטנונית בענייני אוכל, אבל בהשוואה לאוכל שעומד על הגז שהיא מכינה... וזה אולי נשמע כמו תירוץ, אבל כן, זה קשה לי, למה להוסיף לי עוד מכשולים איפה שרק אפשר? קשה לי עם אוכל כי זו חולשה אצלי. אני יודעת שאני לא יכולה לשנות את התזונה של כל הבית אבל.. נמאס לי. הבית הזה הוא כמו הבית של המכשפה מעמי ותמי. כל פינה ממתקים. לאן שלא מסתכלים שוקולדים, עוגיות במלא סוגים, ביסקוויטים, עוגות, תבשילים, ופלים והכל הכל מהכל. הבית הכי מפתה והכי מפיל. קשה לי.
ניסיתי לדבר איתה בכל דרך. היו פעמים שאפילו זה נגמר בריב. היא לא מוכנה לשנות את זה או להשקיע בזה אפילו!

יש לי תאווה חמורה למתוקים וקשה לי גם עם העוגות שלה. ביקשתי שתנסה להכין עוגה מממתיקים מלאכותיים. לא בריא אבל אם אפול על עוגה לפחות אשמין פחות ולא אסתגר בחדר ואבכה שוב את חיי על נפילה קשה.
אין לכם מושג כמה פעמים בטעות אכלתי רבע עוגה, ואמא שלי בשיא התמימות באה ופשוט צחקה מהלם, בעוד אני נשאתי מצפון כבד ובחילה מהמתוק עד כמעט הקאה ובקושי ישנתי בלילה כי לא הרגשתי טוב בגלל זה. וזה רק בגלל שהחסרתי את המתוק מהגוף שלי ולפתע נפלתי קשה, ואז הייתי נועלת את עצמי בחדר ובוכה כמה אני מטומטמת ושזו פעם אחרונה. ובכן, זו אף פעם לא הייתה פעם אחרונה...
גם את הרעיון הזה היא לא מוכנה לנסות.

דיברתי, צעקתי, הערתי, אמרתי כנימת צחוק, כדרך אגב, רציני, עצבני, כל צורה.
כלום. כלום. לפעמים בא לי לברוח מהבית ופשוט לנהל איזה אורח חיים משל עצמי בלי שיקשו עליי ויתקעו לי מקל בגלגלים.

אני מאוד מעריכה אותה, היא בכל תחום משקיעה בשבילי, אבל בתחום האוכל שהיא כל כך אוהבת לעסוק בו ואני כל כך אוהבת אוכל אבל נאבקת בעצמי כדי להיפטר ממנו ולהגשים את עצמי... קשה להסתדר. זה כל כך מנוגד. זה או שהיא תממש את האהבה שלה, או שאני אממש את ההרזייה שלי. כי אי אפשר בבית שכזה להרזות סוף סוף. והיו תקופות שרזיתי. אבל בחייאת, כמה אפשר להחזיק מול זה? כשמחסירים ומחסירים מהגוף, והוא זקוק לזה כבר כמו אוויק לנשימה, וזה עומד מול העיניים...יום אחד פשוט נופלים בצורה הכי חזקה, טורפים את זה וזו תקופה שלא נגמרת עד שמחזירים את כל מה שירד ועם ריבית. ואז כבר הג'ינסים נהיו קטנים עליי.
אל תגידו לי שאני צריכה משמעת עצמית, כי יש לי אבל יש גבול. קשה לי עם זה ונץאני לא צריכה להקשות על עצמי עוד כי נשבעת לכם שכבר עכשיו קשה לי כל כך.
ואל תגידו שאם זה לא היה היא אז הייתי נופלת מדברים אחרים כי החסרתי מעצמי, כי גם זה לא נכון. קודם כל הכל מתחיל מהבית ושנית לא הייתי הולכת לקנות לעצמי במכולת ממתקים, תאמינו לי...

אני אובדת עצות, רשמתי כפריקה כעיקרון אבל אשמח להצעות...
תודה רבה.