איך למצוא זוגיות? אני לא מצליחה!

היי,
אתם כנראה מהכותרת חושבים, הנה עוד אחת בחורה צעירה שתחפור על החובר זוגיות שלה ושקשה לה למצאו זוגיות.
ואני מצטערת אבל תם צודקים, זה פשוט לא מצליחה לי והיום בנסיעה ברכבת שוב נסעתי ושוב כולם בשיחות עם בני/בנות זוג ואני לבד וזה רק מאצים את ההרגשת הלבד ועד כמה שזה חבר לי.

אני לא יוכלה להתלונן על חיי ואני חושבת שיש לי הרבה מזל, הצלחה ובאמת שעד עכשיו החיים הובילו אותי לדרכים טובות שעשו לי טוב על הלב(לא הכול היה ורוד כמובן אבל כמו אצל כולם יש מחלות במשפחה ועוד ועוד אבל תמיד יש את זה). היה שירות צבאי מדהים וחוויה משגע, באמת שהרגשתי שאני תורמת ונהנתי מכל רגע. השתחררתי לפני כמה חודשים וישר מצאתי עבודה בחברת הייטק ואני נהנת שם וממש טוב לי ובאמת שזה ממש חלום שהתגשם, כל העבודה והתפקיד כל מי שמכיר אותי יודע עד כמה רציתי לעבוד בתחום. וכמו ברוב חברות הייטק המין הגברי הוא דיי דומיננטי לעומת המין הנשי בחברה.

העניין הוא שאולי זאת רק הרגשה שלי אבל זה נראה כאילו כמעט כל העולם בזוגיות וביחד ואני לבד ברווקות. בעבודה לכמעט כולם יש זוגיות, ברשתות בחברתיות כולם בזוגיות. בכל מקום יש זוגות ואני רק שומעת עליהם בזמן האחרון. איכשהו שמתי לב שאנשים ישר אחרי שמשתחררים, מאוד מהר מכירים מישהו ואצלי זה לא הלך.
אני לא אשקר וכן אני לא חושבת על זה 24/7 אבל הלילות והערבים שוברים אותי. יש לי עבודה מאוד אינטנסיבית ויש ימים עמוסים(במיוחד בגלל שאני בתחילת דרכי ואני צריכה לצבור ניסיון) אבל ברגעי רוגע, בסופ"שים, זה מכה שוב, החוסר זוגיות.
ושלא תבינו לא נכון יש לי חברות ואני יוצאת(בזמן האחרון יצאתי קצת פחות בגלל העומס וזה היה משהו זמני).
מהצד זה נראה שלכולם זה מצליח בטבעיות ובקלות כזו ולי זה ממש חוסר האהבה. כל מקום שאני נמצאת אני רואה רק זוגות ועוד זוגות.
יש רגעים שזה פשוט קשה, עובר עליי משהו קשה בעבודה או סתם בחיים ואני רוצה לשתף, ואין את מי, החברות עסוקות בלימודים, בעבודה, המשפחה עובדת.

זה מתסכל, אני גם רוצת לתת חום, אהבה, אני גם רוצה לא ללכת לישון לבד, אני גם רוצה לפנק, לאהוב. בזמן האחרון בזמן הפנוי ניהיה לי הכי קשה עם החוסר זוגיות, ושתבינו אני ממש לא חסר תחביבים או תחומיי עניין, יש לי תחביבם קבועים ואני עוסקת בספורט(משתדלת, וכמה שהזנחתי קצת בגלל העומס עכשיו חזרתי) ואני יוצאת, מבלה ולא רק ברים ומסיבות, גם הצגות ומופעים, לא כל שני וחמישי אבל אני משתדלת לפחות עבר אחד מסופ"ש לעשות משהו לצאת לבר, וגם באשר הימי הסופ"ש אני או בבית עם המשפחה או לומדת.
אבל זה קשה, כי זה חסר, חסרה לי האהבה וכלל שעובר הזמן אני כבר לא מצפה לכלום ומתחילה לאבד תקווה או צפייה למשהו.
ודבר אחרון, כן היו סיפורים ובחורים ועשיתי הרבה טעויות ולמדתי מהן ואני מרגישה שזה נתקע, למדתי את הלקחים אבל לא מצליח כלום, אולי אני לא יוצאת למקום הנכונים.
מה אני לא עושה בסדר, מה לא בסדר בי? מתי יגיעה גם תורי. באמת שככל שעובר הזמן רק מתגברים המחשבות שכנראה לא נועדתי לזוגיות ולמה לי להתלונן וחייב להיות איזון.