כפי שציינתי, הילדות שלי הייתה ילדות קשה.
נאנסתי מקרוב משפחה שגר איתי, ספגתי איומים, קללות ואלימות.
בעיקר- רכשתי לעצמי טראומות.
כעת אני נמצאת בשלב אחר בחיים.
למרות שנחשפתם לגילי הצנום, אני יכולה להעיד על תהליך בו אני נמצאת וממריאה מעלה.
כמובן שהיה לי נורא קשה, ולולא תמיכתו של קרוב משפחה אחר, הייתי מוצאת עצמי מכורה לסמים וישנה ברחובות (לא הייתי רחוקה מזה).
הגעתי לשפל הנמוך ביותר עד כדי נסיונות התאבדות.
אבל עברתי את זה.
עברתי את זה בגדול, אני חיה, ומתקיימת.
היום אני לומדת בכיתת מחוננים, מגיעה להישגים לימודים מרשימים.
יש לי מטרה, אותה אני נחושה להשיג בתחום המקצועי.
כל אלו באמת מציירים לפניכם דמות של ילדה שמהמקום הנמוך ביותר עלתה למקום הגבוה ביותר, וכמובן, שואפת גם ליותר.
חשוב לי לציין שבפן המיני, הפכתי לאחת שאוהבת מין בצורה מופרזת (כלומר לא קיימת בעיה שנובעת מפגיעה מינית).
השאלה שלי היא אחרת,
לא אחת נחשפתי לעובדה שגברים נרתעים מנשים שספגו התעללויות כמו אלו, מההנחה שיש לזה השפעה תמידית בהווה ובעתיד (סוג של- "לא מכניסים ראש למיטה חולה").
גברים, עד כמה יפריע לכם להכיל בן אדם כמוני?
בן אדם שספג בחיים לא מעט חרא, אבל בחר בלהמשיך לחיות.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות