אמא שלי חולה במחלה כלשהי שגורמת לה להשמין עוד ועוד,
אני מודע למראה שלה, והיא גם...
אנחנו מנסים להשלים עם המצב, מכוון שאין באמת במה להילחם...
אני בן 17, ולמען האמת, לא ממש האמנתי שיש ילדים בגיל שלי שיתעסקו בשטויות כמו של ילדים בגן. אמא שלי עובדת קרוב לבית הספר, קופאית במכולת, ולכן רוב השכבה מכירה אותה.
כל הזמן עוברים לידי ויורדים עליה, צוחקים עליה, שרים עליה שירים בחרוזים, כאילו היא לא בן אדם... כאילו אין לה לב. זה מאוד פוגע בי, אני לא מראה את זה, אני מראה קשיחות, מתעצבן עליהם, צועק עליהם, כדי שיראו שזה מפריע לי, אבל כשאני מגיע הביתה, אני פשוט מתפרק... הלב שלי כואב. כואב לי לראות אותה ככה, כואב לי שצוחקים עליה, שיורדים עליה.
כ"כ עצוב לי בגלל זה, מהרגע שעליתי לתיכון זה נמשך, כבר שנה וחצי, זה פשוט קורע אותי מבפנים שמתייחסים אליה ככה. אני לא יודע איך לעצור את זה, פשוט כואב לי.... /:
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025