נראה לי שאנתק קשר עם אמא שלי. לכל החיים

אני כל כך בשוק לאיזה רמות של שפל בן אדם מסוגל להגיע!!! ועזבו בן אדם - פאקינג אמא שלי!!!
***
זו כבר תקופה ארוכה שאנחנו רבות כל הזמן. צועקות אחת על השניה וכו'...
היא מרשה לעצמה לקרוא לי בשמות כמו "חולה בראש" וכו' ואני יודעת שאסור לי להחזיר לה רק בגלל שהיא אמא שלי!!! (ואולי בגלל זה היא מרשה לעצמה לקרוא לי כך)
זו כבר תקופה שאני פשוט לא יכולה לסבול את נוכחותה, היא פשוט עושה סיפור מכל דבר קטן (לדוגמא - אתמול עברו כמה דקות מאז שאמרה לי שאכנס להתקלח ועדיין לא נכנסתי, אז היא פשוט התחילה לצעוק עלי ולהתעצבן)
אני יודעת שיש לשמור עד רמה מסויימת ובשלב מסויים אני פשוט אומרת לה "די, תהיי בשקט כבר" כי אני באמת רק מתחננת לה' שבבקשה, הלוואי שהיא תהיה בשקט כבר, שתפסיק לריב איתי כל הזמן כשאני בבית, אבל ברור שהבקשה הזו רק 'מחממת' אותה עוד יותר.
אני ילדה טובה. אני לא סתם אומרת את זה, אני פשוט ילדה טובה.
לפחות חצי מהשכבה שלי מעשנים, שותים, עושים סמים. לפחות חצי גם לא בתולים.
אני כל כך שומרת על עצמי! בחיים לא עשיתי אף אחד מהדברים האלו. אני גם אף פעם לא מקללת (ובדור שלנו זה כל כך כל כך נדיר!!!)
כל הציונים שלי 95+ חוץ מ85, 81 ולאחרונה קיבלתי 40 בעבודה כלשהי (שזה היה אחד מהציונים הכי גבוהים בכיתה!! כמעט כולם קיבלו 0-1 (מתוך 100)!! כמובן, אני לא מצדיקה את ה40, אבל הבעיה לא היתה בי אלא בעבודה!)
היום נפגשנו המשפחה. לפני שיצאנו הביתה, שמתי אודם אדום שיש לי(אני אף פעם לא מתאפרת! אני שמה כל יום רק מייקאפ וזה ממש לא נחשב לאיפור. את האודם אני שמה איזה פעם בחודש...)
סבתא שלי אמרה לי בעדינות שהאודם לא יפה בעיניה, שהוא פרחי(שזה מה שאמא שלי אמרה על האודם כשקניתי אותו, וראיתי שהיא התבוננה בנו כשסבתא דיברה איתי על זה.)
***
הייתי היום אחה"צ עם חברות וכשחזרתי הביתה גיליתי שכל הלחמניות נגמרו וכמעט כל המקרר ריק(חוץ מגבינה צהובה ודגים, שזה לא בדיוק ארוחת ערב...)
אמרתי לאמא שלי שנגמרו כל הלחמניות והיא אמרה באינסטינקט "אוי ואבוי".
עניתי לה מה אוי ואבוי, תגידי לי מה אני יכולה לאכול?
והיא ישר התחילה להתעצבן עלי.
אחרי כמה דקות אמרתי לה אמא, אין מה לאכול והיא התעלמה.
חיכיתי שוב ואז שאלתי מה אפשר לאכול, לא אכלתי היום כלום. המשיכה להתעלם.
טוב, לקחתי את הגבינה הצהובה והדגים וישבתי לאכול, למרות שמתתי מרעב(לא אכלתי היום כלום חוץ מחביתה וסלט).
אחרי שהתעלמה ממני במשך עשרים דקות היא פתאום באה לסלון, התיישבה מול הטלוויזיה והפטירה "את חולה בראש" תוך כדי שהיא משלבת רגל על רגל.
כל העצבים עלו לי למוח "מה חולה בראש??? חצי שעה אני מבקשת ממך אוכל אחרי שלא אכלתי כלום היום ואת מתעלמת ממני!!!"
"את חולה במוח. ואת פרחה. את גם מדברת כמו פרחה. ומתאפרת כמו פרחה."
"מה מתאפרת כמו פרחה??? אני אף פעם לא מתאפרת!!!" (נראה לי כבר מיותר להתחיל לדבר על הדיבור, אני מדברת בשפה מאד גבוהה יחסית וכבר ציינתי שאני אף פעם לא מקללת. שימו לב כמה היא חסרת פרופורציות. ושאני לא אתחיל לדבר על זה שביומיום בנות אצלנו באות לבית ספר עם אייליינר, מסקרה, אודם אדום ומה לא........)
"וגם מקבלת ציונים של פרחה."
בנקודה הזו פשוט איבדתי שליטה על העצבים שלי "מקבלת ציונים של פרחה? כל הציונים שלי מעל 95!!! אין לי ציון אחד גרוע חוץ מהעבודה הזו!!! איזו אמא מטומטמת!"
כמובן שהיא נתפסה לזה שאמרתי מטומטמת והתחילה להתעצבן ולומר שאני חולת נפש ויש לי בעיות ושאר המשפטים הרגילים שלה.
(ואני לא מגזימה!!! אני התלמידה הכי טובה בכיתה, כל הציונים שלי ממש טובים!!! ויודעים מה? גם אם הייתי נכשלת בכל המקצועות. באיזה זכות היא מדברת אליי ככה??????)
בחיים שלי לא כעסתי ככה.
אני פשוט הולכת לא לדבר איתה כל החיים. היא הבן אדם הכי מגעיל שפגשתי בחיים שלי. מגיל 0 מורידה לי את הביטחון העצמי, אף פעם לא מחמיאה, מחבקת וכו'.
אני מתביישת לומר את זה, אבל אני מתחילה קצת לשנוא אותה.
הבעיה היחידה היא שיש לה יום הולדת בשלישי ואני לא יודעת מה לעשות לגבי זה.
בא לי להתעלם ממנו, אבל אז הקשר בינינו באמת ייהרס לגמרי.
ומצד שני - נראה לכם הגיוני שאני אלך עכשיו לקנות מתנה לעלובה הזאת??? תראו איך היא מתנהגת אליי!!!
---
אם אתם שואלים מה עם אבא שלי - הוא נמנע מלהתערב בעניינים האלו, אבל לרוב מצדד בי.
(לפעמים כשהריבים מתדרדרים הוא אומר לה שתעזוב אותי, ואז היא מתחילה לריב איתו במקום איתי......)