אני באיזשהו פרויקט, ונסענו לאחד היישובים באיזור להרצאה. הייתי שם עם חברה טובה שלי, והסתובבנו ביחד בבניין וכשנכנסנו לאחד החדרים ראינו כמה בנים יושבים במעבדה קטנה ומדברים. חברה שלי הכירה אחד מהם, אבל מי שתפס לי את העין היה מישהו אחר שהיה מאחוריו. דיברנו קצת אבל לא הספקתי לשאול אותו איך קוראים לו ונשארתי עם סימן שאלה אחד גדול.
אחרי קרוב לחודשיים נפגשנו במסיבת פורים שהיינו בה ביחד (מאותו פרוייקט) ויצא לנו להסתובב כל הערב ביחד. בדרך חזרה החלפנו מספרים והבטחנו לשמור על קשר. דיברנו בהודעות, אחר כך בפייסבוק, וכשהחלפתי פלאפון גם בווטסאפ וסתם שיחות בפלאפון.
הוא הפך לחבר טוב שלי, חבר שתמיד שם בשבילי, שאני תמיד יכולה לדבר איתו - על הכל, חבר שתמיד יתמוך בי , ואם הוא ייראה שאין לי מצב רוח הוא לא יעזוב אותי עד שאני לא אצחק.
הכל היה די בסדר, עד שיום אחד הכרתי מישהו, הוא היה קצת מוזר בהתחלה אבל לאט לאט די הדלקתי עליו. הוא נראה טוב, מקסים, מכבד- אמרתי לעצמי שאולי כדאי לנסות . ניסיתי. ולא הלך לי. הוא אמר שאני גרה רחוק מדי, שזה לא יילך. הבנתי אותו כי בסך הכל זה באמת לא יהיה קל, אז ירדתי מהקטע שלו והגעתי למצב שאני לא בקטע של אף אחד.
לפני כמה ימים כשדיברתי עם החבר הטוב שלי, חשבתי שאולי בכל זאת כדאי לקחת את זה צעד קדימה. מאז אני חושבת על זה, יום יום, אולי בכל זאת כדאי? אבל אז אני נזכרת בחברות שלנו ואני לא רוצה שהיא תיהרס. הוא כזה אדם מדהים, באמת , הוא מסוג האנשים שבאמת הייתי רוצה לצאת איתם- אבל אני מפחדת כל כך.
כדאי לי לספר לו? להציע לו לצאת? או שלהשאיר את זה לעצמי?
אני באמת מתלבטת. חברים אמרו לי שכדאי לתת לזה הזדמנות, שזה יהיה בגדר ניסיון ואם לא יילך נישאר חברים.
מה באמת כדאי לי לעשות?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות