הייתי במחזור ולא הרגשתי טוב, למנהלת בעבודה לא היה אכפת, להתפטר?

זו פריקה, אין לי לאן לפנות. אני אובדצ עצות. ובאמת זקוקה לייעוץ והכוונה מה לעשות בנידון. בעיקר מאנשים מבוגרים שעברו בחיים שלהם דברים והתמודדו בכוחות עצמם.

אני עובדת בעבודה כלשהי כחודשיים על מנת לחסוך לרישיון. בהתחלה הייתי חייכנית, אדיבה... הרי הייתי זקוקה לעבודה זו. בתקווה להספיק עד הגיוס. לאחר שעברתי טסט, התחיל לי להימאס מהיחס של הלקוחות אליי, וגם לשרת אותם.. הם צורחים, מתלוננים, אין נימוס, זילזול.. אבל הבלגתי ושתקתי בכל פעם מכיוון שהעבודה הזו חשובה לי.
המשכתי לחסוך......

אתמול קיבלתי מחזור, המנהלת קבעה לי משמרת ולמרות שלא הרגשתי טוב והייתי על הפנים, הגעתי בכל זאת.. והאמת? היה סיוט. היה לי קשה מאוד, היו לי כאבים, והייתי עייפה ועצבנית. לא היה לי כוח לאף אחד. אבל החזקתי את עצמי וכשהסתיימה המשמרת רק רציתי לברוח משם.
לאחרונה אני מוצאת את עצמי בדיכאון, לא מדברת שם עם אף אחת.. ללא שמחת חיים....
אין לי כוחות כבר.. מבחינה נפשית, ומבחינה פיזית.
היום, זה היה מזעזע.
עבדתי, ואני עדיין במחזור, הייתי על הפנים, ללא מצב רוח, עייפה ועצבנית, בקושי הולכת, ולמרות הכל - עבדתי.
הגעתי לעבודה ולמנהלת לא אכפת בכלל, נותנת לי הוראות ורק מתלוננת.. בכל פעם אמרתי לה רגע, אני לא מרגישה טוב. לא יכלתי לעמוד על הרגליים, משכתי את היום, היא לא הייתה מוכנה לשחרר אותי. הייתי חיוורת.. לקראת סוף המשמרת כל הגוף שלי כאב.. הייתי על סף התמוטטות.
נכנסתי לשירותים ופשוט התפרקתי. בכיתי. בחיים לא הרגשתי ככ בודדה. הייתי אומללה.
כתוצאה מהעבודה הפיזית הזו, והלחץ של הגיוס רזיתי באופן משמעותי. כולם מעירים לי, אני בקושי אוכלת...

אז לקראת סוף המשמרת המנהלת קלטה שאני בוכה ואמרה לי שאני יכולה להשתחרר. פתאום היה אכפת לה, היא הציעה שאקח מונית שירות והתעקשתי שלא.
הלכתי ברגל, ותוך כדי דיברתי חברה טובה וסיפרתי לה הכל.
התקשרתי לאמא שלי ראשונה אבל היא לא ענתה, רציתי לפרוק הכל.
בכל אופן, החברה אמרה שאתפטר. גם ככה מה נשאר לי. אני עוזבת עוד מעט.
דיברתי עם אמא שלי, היא ניסתה להרגיע אותי ואמרה לי שלא אסיים בצורה הזו, שאסיים יפה.. כדי שאוכל להמשיך שם.
שעבודה אחת אסיים בגישה טובה..
מצד אחד, מתחשק לי לזרוק הכל ולוותר....אין לי כוחות. נמאס לי. אני לא נהנית שם.
מצד שני, אמא שלי צודקת. חבל לי להרוס הכל. הייתי בסדר גמור כל התקופה הזו, בסהכ התנאים שם סבירים, ואני מרוויחה.

לאחר חושבים עם עצמי, החלטתי להיות בוגרת, התקשרתי היום לבוסית ודיברתי איתה לגביי מה שקרה.
היא שאלה איך אני מרגישה, עניתי שאני מתאוששת.. מחר אני אמורה לעבוד בוקר, אמרתי לה בפזיזות שאני לא מגיעה, אז היא קבעה לי ערב, ואמרתי לה שאני לא יכולה. קיצר - מחר אני לא עובדת.
הסברתי לה הכל, הייתי כנה.
היא לשם שינוי הייתה סבלנית, ובאמת הייתה בסדר.
איחלה לי לילה טוב ושארגיש טוב.

לגביי מוצש, אמא שלי חוגגת לי מסיבת גיוס עם כל המשפחה, ואולי אעבוד באותו יום. ביקשתי ממנה שלא אעבוד במוצש, אלא בשישי בבוקר. היא בכל פעם מתרצת לי שתראה מה יהיה. מה עליי לעשות?

שורה תחתונה -
אשמח לחוות דעת..
להמשיך שם או להתפטר?
לסיים בגישה טובה או להפך?
הייתי בסדר?

אשמח לתשובות.. תודה.