אני אתחיל בזה שאני יודעת שאני אגואיסטית ומגעילה וממש לא חושבת על אמא בכל הסיפור הזה.. אבל זה אנונימי ככה שאני מרשה לעצמי קצת לפרוק. סליחה על כל שגיאה אם תהיה, אני מהנייד פשוט.
לפני בערך שלושה שבועות נולד לי אח חדש. אני חייבת להודות שגם כשההורים סיפרו לי לא התלהבתי מדיי, אבל כשהתינוק נולד זה דווקא היה מרגש והתלהבתי...
אבל זהו, עכשיו אני מבינה למה לא מי יודע מה התלהבתי.
אני לא יכולה לשמוע את הבכי הזה יותר, נמאס לי להתרוצץ ממקום למקום, נמאס לי שאני שומעת אותו בבקרים אני רוצה לישון כמו כל ילד וילדה בגילי..
אני משתדלת לעזור ולא להתלונן (היחסים עם אמא רעים והרוסים. ככה שהתינוק הוא כנראה הקש ששבר את גב הגמל). אני מנסה לחשוב על אמא שבכלל לא ישנה בלילות וצריכה כל היום לקרקר סביבו, אבל תבינו לא מדובר כרגע באמא בעלת נסיון.. בסהכ ילגה שחווה אח קטן בפעם הראשונה באמת. (כשהאח השני שלי נולד הייתי קטנה).
במיוחד השבוע אבא שלי נסע לכמה ימים, ואני מודה אני באמת אגואיסטית חסרת התחשבות אבל הבכי הזה מוציא אותי מדעתי, העצבים והתסכולים של אמא שיוצאים עליי כרגיל... זה מאוד מכעיס.
אני לא יודעת איך להתנסח פה יש המון דברים שמפריעים לי מקווה שתבינו אותי נכון, מעצבן שעכשיו אי אפשר אפילו ללכת למקום נורמלי, לבטל כל מיני אירועים ופגישות ואפילו להביא חברות זה קצת בעיה.
בנוסף מעצבנת אותי כל ההתלהבות סביב התינוק בחיוחד של חברים שכנראה שחכו כבר מה זה אח קטן בן חודש בקושי. בבית ספר אני עם כל כך הרבה שמחת חיים ובבית אני נהיית נאחסית. לא יכולה יותר עם העובדה שאמא בבית 24/7. חופש לא חופש, גם לי מתחשק קצת להיות לבד. אעי סתם זורקת משפטים אבל אני מקווה שאתם מבינים על מה אני מדברת ... בבקשה אל תתנפלו ואל תשפטו אותי
:((((((
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות