מדוכא, אין לי בשביל מה לקום בבוקר

שלום אני שמח שיש את האתר הזה מקווה שתוכלו לעזור לי.
אני בן 25 גר עם ההורים ועדיין לא מצאתי את הכיוון שלי בחיים אין לי שמץ של מושג מה אני רוצה מהחיים ומה הם רוצים ממני באמת.
מגיל קטן אני מבין מהסביבה ומהמשפחה שחייבים לעשות הכל ומהר ובלחץ העיקר להספיק ובאמת חייתי ככה עד שנגמר לי כבר האוויר.
פתאום אחרי שחזרתי לארץ מהטיול אחרי הצבא הבנתי כמה אני לא מחובר לעצמי ואין לי מושג מה אני רוצה אף פעם באמת לא שאלתי את עצמי את השאלה הזאת תמיד זרמתי.
ועכשיו עדיין אין לי תשובה ואני כבר הרבה זמן ככה יותר משנה.
פשוט אין לי חשק לכלום אין לי כח לאף אחד וגם לא לעצמי אני גם נגעל מעצמי שאני בכלל במצב הזה וזה מוזר לי אבל אני לא יודע מה לעשות.
כמה אפשר לחייך בצורה מזוייפת בשביל להראות שהכל סבבה כבר שכחתי איך זה לחייך באמת. וההורים שלי עוד יותר מלחיצים ומעבירים עלי ביקורת גורמים להרגיש יותר אפס ממה שאני חושב על עצמי.
עכשיו שתבינו אני לא אחד כזה שהיה ככה כל החיים ומבחינתי זה לגיטימי ואני חי עם זה בשלום ממש לא, תמיד הייתי בעשייה אף פעם לא הורדתי מהערך שלי סיימתי בית ספר עם בגרות מלאה עשיתי צבא עבדתי חסכתי טיילתי יצאתי עם בנות אמנם לא היו מערכות יחסים רציניות ומשמעותיות אבל עדין לפחות חייתי.
פתאום אני מרגיש פשוט מרוקן חלש כזה כמו אדם בן 80 שאין לו בשביל מה לקום בבוקר מגעיל כזה ומלא ברחמים עצמיים. כאילו היה יום כזה בחיים שלי שויתרתי לעצמי ומאז אני רק מתרץ תירוצים. התנתקתי מכולם וניסיתי לחשוב באמת על העתיד ונלחצתי מזה שאני לא רואה שום אופק כלום. אני פשוט ישן קם אוכל מתקלח מדי פעם יוצא לרוץ בשביל לשמור על הבריאות וזהו. אין לי שום רצון או מוטיבציה לשום דבר. יצא לי גם ללכת לפסיכולוג והרגשתי שאני מבזבז את הזמן ואת הכסף שלי ומקבל תשובות שטחיות בלי הקשבה אמיתית, אז גם מזה ירדתי.
מה אני אמור לעשות איך מחזיר לעצמי את הביטחון את העצמאות ובכלל את החשק למצוא עניין בחיים משהו שיגרום לי להרגיש סיפוק ??
מצד אחד השגרה המשעממת של ללכת לעבוד בשביל כלום כסף רק בשביל להרגיש יעיל מבלי למצות כלום בינינו זה דופק את השכל ומהר מאוד אתה מוצא את עצמך אחד מיני רבים שכבר איבד תקווה ואומר אלה החיים אבל מצד שני גם לשבת בבית ולרחם ע ל עצמך זה לא פתרון ולא בריא..מה עושים?
אני גם שואל את עצמי אם זה עד כדי כך דפוק שאני מרגיש ככה וחי בצורה הזו(בינתים) או שזה לגיטימי ללכת קצת לאיבוד בגיל הזה בשביל לברר מה בכלל נכון לי..
בקיצור איבדתי את הפרופורציות. אשמח לעזרה אמיתית תודה.