אני בן 29, היא בת 21, מסעירה את חיי והורסת אותם מבלי משים

שלום,

אני בחור בן 29, עברתי מספר מערכות יחסים (ארוכות, איני סטוציונר), אני נראה טוב, אינטלגנט, חכם, שואף למצויינות, מתפרנס בכבוד וחי חיים שלווים בדיוק כפי שרציתי שיהיו. יותר נכון לומר - היו.
לפני כחודש נכנסה לחיי בחורה בת 21 שעוררה בי רגשות שכבר שנים לא הרגשתי: רצון עז להיות איתה 24/7, חוסר אכפתיות לכל דבר מלבדה, רוצה רק להיות איתה, לחבק, לנשק ולאהוב.
זה קרה בהדרגתיות, בתחילה ידעתי שהיא לא בחורה טובה, אך כשהכרתי אותה השתנתה בי המחשבה הזו.
היא הראתה סימנים ואמרה משפטים כמו "לא חשבתי בחיים שתשים עליי", "אני יכולה להיות איתך ככה כל היום ובד"כ נמאס לי מהר" (כשאנחנו שוכבים מחובקים) ומראה לי סימנים של רגש מצדה.
כשהתחלתי להראות לה סימנים של רגש מצדי היא קצת התרחקה והתחילה לזלזל.
אז הכבוד שלי נכנס לפעולה והתרחקתי גם אני, כי די הפכתי לסמרטוט למשך יומיים, מצב שלא חשבתי שעוד אגיע אליו בחיים (להתקשר ולחפש אותה, לדאוג ולחשוש שמא היא עם אחרים).
קיים בי כל הזמן חשש שהיא משקרת, שהיא הולכת גם עם אחרים ושהיא אומרת את אותם דברים לכולם, משחקת. זאת על סמך ההתנהגות שלה, על סמך תחושת בטן ועל סמך אינטואיציה.
היא כמובן מרגיעה ואומרת דברים יפים וטובים שאני רוצה לשמוע, אך ממשיכה להתנהג בצורה שגורמת לי לחשוב שהיא משחקת.
בנוסף, היא מעשנת סמים ואני ממש לא בעניין, היא הצליחה לדרדר אותי לזה למשך שבועיים אך חזרתי לעצמי והפסקתי, למרות שהתחושה הייתה ממש נחמדה.
היא מצד אחד מראה נורא בגרות ומצד שני לא עושה כלום עם החיים שלה ולא מראה רצינות.
היא נורא יפה, מושכת וסקסית, אבל מבפנים אני מרגיש שהיא משחקת, שהיא מלוכלכת, שהיא לא יפה כמו שהיא יפה מבחוץ.
אני מרגיש שהיא תוקעת לי את החיים.
אבל זה אומר שאין לי שליטה על חיי, אני מנסה להחזיר את השליטה לחיי אך איני מצליח, היא כל הזמן תקועה בראש, במחשבות.
כשאני מתרחק ומנסה להתנתק היא מחזירה אותי בדרכיה ואז נעלמת.
ואז אומרת שרוצה רק אותי וכד'...
אני משתגע.
חייב להחזיר שליטה לחיי ולהוציא אותה מהראש, אך איני מצליח.
ניסיתי לפני מספר ימים לדבר איתה, הסברתי לה שהיא לא עושה לי טוב בחיים ושאני מבקש ממנה לצאת מהם כי לפני כן היה לי ממש טוב, חייתי חיים טובים ושלווים ומאז שהיא נכנסה לחיי לא טוב לי בלעדיה ואני מבקש שהיא תצא. לא התאפקתי ותוך כדי שאמרתי לה את זה נחנקתי ודמעות החלו זולגות, כל כך הרבה שנים שלא בכיתי.
היא מבחינתה ואמרה שהיא לא מוותרת עליי ושהיא רוצה אותי ושהיא לא יוצאת לי משום חיים.
כל הזמן אני שומע עליה דברים מסביב וחושש ממה שקורה איתה כשהיא לא איתי.
אני לא יכול לחיות בהרגשה הזו, אני בחור טוב ונאמן ולא מגיע לי לסבול כך.

אעריך מאוד עזרה מכל סוג, עצה, דעה או כל דבר אחר שיכול לעזור.

תודה רבה.