אני בת 13, כיתה ח', ואפשר לומר שאני ילדה רגילה מכל בחינה.
יש לי חברים, ציונים, משפחה, הכל.
יש לי רק בעיה אחת- אני לא שלמה עם עצמי.
הכל התחיל בסביבות כיתה ד', כבר אז, כשכל הבנות היו שטוחות כמו סרגל, התחלתי להשתמש בגוזיות. בתור ילדה הייתי גאה מאוד, אבל זה לא נשאר ככה הרבה זמן.
בגיל 10 קיבלתי את המחזור הראשון, וכבר הייתי די מפותחת. נראית מאוד נשית יחסית לגילי, ולמרות שהייתי בסך הכל בת 10, כבר התחלתי להיות מדוכאת בגלל המצב.
מגיל 12 אני לובשת כבר חזיות, רק מאז. אני דחיתי ודחיתי את ההליכה לחנות ואת כל ההשפלה שכשהמוכרת רואה ילדה בת 12 במידה של אישה בת 20! זה נורא!
אני תמיד מרגישה ילדה, אבל אנשים נוטים לחשוב שאני בת 16, או 17, אפילו 20!
אפילו קרו כמה פעמים שטיילתי עם האח הקטן שלי (בן שנה שנתיים) וחשבו שאני אמא שלו! אני זוכרת את הפנים המובכות של הנשים כעניתי שאני בת 13.
ולא לציין את העובדה שכמעט כל חנות שאני עוברת בה שואלים האם אני עובדת שם.
גברים מבוגרים מתחילים איתי. זה מחליא אותי. יש לי כבר טראומה! אני לא יכולה לדמיין כבר שמישהו בעתיד יאהב אותי בתור מי שאני ולא בגלל החזה שלי! אני כבר לא יכולה יותר עם העובדה שאני לא בנאדם בתור עצמי, זה רק החזה שלי ולאנשים לא אכפת ממי שאני.
יש כאלה שצוחקים. וזה גם ממש פוגע.
אני אבודה, אני לובשת חולצות רחבות וג'קטים כדי לנסות לטשטש את המראה המבוגר. אני מנסה חזיות שיעניקו מראה קטן יותר, זה לא עוזר!
בבקשה תעזרו לי, אני כבר לא יכולה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות