אני מרגישה שהמטפלת שלי לא אוהבת אותי, מה לעשות?

היי לכולם!

אני התחלתי טיפול אצל מטפלת בעקבות איזשהי חרדה חברתית שפיתחתי. אין לי הרבה חברים, ואני חושבת שאנשים לא אוהבים להיות בחברתי.
בקיצור, המטפלת הזאת נורא נחמדה בסה"כ, ואני מגיעה לתובנות ואף משתנה תוך כדי התהליך הטיפולי, ואולם אני מרגישה ש*אפילו* היא לא אוהבת אותי. אני לא ממש מרגישה שהיא אמפתית כלפיי. אפילו שפת הגוף שלה ושילוב רגליים לצד השני משדרים חוסר אהדה.
אבל מה שבמיוחד כואב לי זה הטיפול האחרון. מה שקרה זה שהתחלתי לעבוד במשמרות ערב-לילה במלצרות, ויצא שכל פעם חזרתי מאוחר בלילה הביתה אחרי משמרת, מה שהוביל לכך שהיה לי נורא קשה להתעורר בבוקר. לפני שבועיים קמתי בחצי שעה איחור, כתבתי לה הודעה שאני לא קמתי ושאני אתארגן מהר ואגיע, ואם ניתן לאחר את הפגישה? היא בתגובה כתבה לי שהיא "זמינה לשעה שלנו". (גם התשובות שלה כאלה קצרות , לא מתחשבות...) בקיצור יצא שכבר לא ממש היה לי למה להגיע כי כמעט ולא נשאר זמן, אז כתבתי לה שאני כבר לא אגיע. ברור לי שיצאתי חסרת אחריות, אבל אין ספק שזה חלק מהבעיות שלי, שאנחנו גם עובדות עליהן בטיפול.
השבוע גם כן עבדתי לילה לפני, אבל הפעם קמתי :), ואיחרתי בכמה דקות ספורות. ואז היא התחילה להרצות לי שכל פעם היא יושבת בשעה שלנו ומחכה שאני אגיע, ושואלת את עצמה אם אני אגיע או לא ומתי, ושככל שעובר הזמן הציפייה שלה פוחתת, ועשתה לי על זה סרט! היא התחילה לרמוז שאני אוהבת לאחר כי אני מרגישה שככה אנשים מחכים לי ושזה נותן לי במה וכל מיני שטויות כאלו שממש ממש לא נכונות!! אם כבר זה ההפך! ואני אמרתי לה שזה לא נכון תוך כדי שהיא התחילה לשפוך בפניי את כל הדברים השליליים האלה אבל זה הרגיש כאילו זה לא "עובד" עליה.
בקיצור, אני מתלבטת מה לעשות, כי מצד אחד אני לא מכירה משהו אחר... אולי באמת מטפל אמור להיות "רע" לפעמים, וכמובן שיכול להיות שאני סתם מכניסה לי לראש שהיא לא אוהבת אותי. מצד שני, אני מרגישה פחות ופחות בנוח לשבת שם ולספר לה מה קורה איתי. אני מרגישה שאני הולכת ונהיית יותר מהוססת בדברים שאני אומרת לה, ובאיך שאני אומרת אותם וזה כמובן לא אידאלי.
ובבקשה אל תגידו לי לדבר איתה על זה – אני מרגישה שזה יהיה כמו לפתוח תיבת פנדורה, ולהאשים מישהו בחוסר אמפתיה אליך, יוצר בסוף את החוסר הזה בדיוק...

תודה רבה!! 3>